גטו בודפשט, שכונה גם "הגדול", ריכז את יהודי בודפשט וסביבתה אחרי כניסת הנאצים להונגריה ב־19 במרץ 1944. הגטו פועלה רשמית בשלושת החודשים מנובמבר 1944 עד לשחרור העיר בינואר 1945.
הגטו כלל כמה גושי בניינים סביב בית הכנסת הגדול. האזור הוקף גדר כדי למנוע הברחות או יציאה. לא הוזרם אליו אוכל, ולא נלקח ממנו זבל. הצפיפות והתנאים הקשים גרמו להתפרצות מחלות,למשל טיפוס (מחלה מדבקת שגורמת לחום ולחולשה).
בתוך הגטו פעל הנהגה יהודית, היודנראט, מועצת יהודים שניסתה לנהל את ענייני הקהילה. אחד המנהיגים היה מיקשה דומונקוש, שפעל תחת הנהגת שאמו שטרן והגן על התושבים במידה רבה של הקרבה.
מעל למחצית מתושבי הגטו נשלחו למחנות ריכוז, בעיקר באמצעות צעדות המוות (לכיוון גבול אוסטריה) בסתיו 1944. אוכלוסיית הגטו הצטמצמה מ־200,000 ל־70,000 עד השחרור. השאר קיבלו לעתים הגנה דיפלומטית מצד מדינות נייטרליות כמו שווייץ ושוודיה. רבים הוצעדו למחנות כמו מאוטהאוזן וברגן-בלזן; חלקם שוחררו על ידי הצבא האדום וחלקם על ידי הצבא האמריקאי.
היה גם "הגטו הקטן" ברובע 13, שנקרא לעתים "הגטו הבינלאומי". שם הוגדרו עשרות בניינים כבתים מוגנים בחסות מדינות נייטרליות.
גטו בודפשט, שנקרא "הגדול", היה מקום שבו ריכזו את יהודי בודפשט אחרי כניסת הנאצים ב־1944. גטו זה היה פעיל מנובמבר 1944 עד ינואר 1945. (גטו, אזור שבו ריכזו קבוצת אנשים.)
הגטו היה מסביב לבית הכנסת הגדול והוקף בגדר. לא נכנסו לשם מספיק אוכל ולא יצא זבל. המקום היה צפוף וזה גרם למחלה בשם טיפוס. (טיפוס, מחלה שמדביקה וגורמת לחום.)
בגטו פעלה מועצת יהודים, היודנראט, שניסתה לעזור לאנשים. רב מאוד מהתושבים נשלחו לצעדות רגל ולהגיע למחנות ברצועת הגבול עם אוסטריה. מה שהתחיל בכ־200,000 אנשים הצטמצם לכ־70,000 עד השחרור.
היו גם בתים מוגנים ברובע 13 שקראו להם "הגטו הקטן" או "הגטו הבינלאומי". בתים אלה היו תחת הגנה של מדינות נייטרליות.
תגובות גולשים