גטו שאנגחאי

גטו שאנגחאי (בסינית: 上海隔都) היה אזור של כארבעה קמ"ר ברובע הונגקיו של שאנגחאי. בו גרו כ-20,000 פליטים יהודים שהגיעו מאירופה כדי להימלט מן הנאצים. הם סבלו ממחסור, אך הצליחו להינצל מהשואה.


לפני 1933 רבים מהיהודים בגרמניה חיו באופן שגרתי ולוקחים חלק בחברה. עם עליית היטלר האנטישמיות הפכה למדיניות רשמית. חוקי נירנברג וההחלטות הנוספות דחקו את היהודים מכל תחומי החיים. מדינות רבות סירבו לקבל פליטים, לכן יהודים נאלצו לחפש מקלט מרחוק, לעיתים בשאנגחאי הרחוקה.


בשנות ה-30 שאנגחאי הייתה עיר בין-לאומית חשובה עם אוכלוסייה של מיליוני תושבים. העיר חולקה לאזורים שונים לפי הסכמים בין-לאומיים משנות ה-1800. רובע הונגקיו, שבו נמצא הגטו, היה אזור צפוף ועני. לאחר פלישת יפן ב-1937 נוהל חלקו בפועל על ידי השלטון היפני.

לפני הגעת הפליטים חיו בעיר שתי קהילות יהודיות בולטות: הקהילה הבגדדית העשירה וכמה אלפי עולים מרוסיה.


שאנגחאי הפכה ליעד מרכזי כיוון שלא הייתה בה מערכת בקרת דרכונים מחמירה. מי שהיה לו כרטיס הפלגה או אשרת כניסה יכל להגיע. קונסוליות סין הנפיקו אשרות כניסה, וביניהן חה פנגשאן (הקונסול בוינה) שעזר רבות לפליטים. מאמצים דיפלומטיים אחרים, כמו פעולותיו של צ'יאונה סוגיהארה בימיה הראשונים, סייעו להציל יהודים.

קבוצות דתיות, לדוגמה ישיבת מיר, הגיעו גם הן לשאנגחאי. תלמידים ורבנים יצאו במסלול ארוך דרך סיביר ויפן, עד שהועברו לשאנגחאי.


כניסת יפן למלחמה ב-1941 החמירה את מצב הפליטים. רבים איבדו עבודה ותמיכה מארגונים בחו"ל. ארגון הג'וינט נאלץ לצמצם סיוע. חלק מהיהודים שהיו אז אזרחים מדינות אויב נכלאו.

בשנת 1942 נקבעו תעודות תושב עם פס צהוב שמציין "פליט גרמני".


ב-18 בפברואר 1943 הקימו השלטונות אזור מיוחד לפליטים חסרי מדינה. זהו בפועל גטו: שטח של כ-4 קמ"ר שסומן והוצב תחת עוצר, סיירו בו חיילים יפנים. רבים הועברו לשם בתוך חודשים ספורים.

תושבי הגטו נדרשו לעיתים לשאת סיכת זיהוי עגולה בצבע כחול כשהיו יוצאים באישור מחוץ לגבולותיו. השמירה נעשתה על ידי משמר יפני ושומרים יהודים מתנדבים הנקראים פאו-צ'יאה (פאו-צ'יאה היא משטרת עזר שתפקידה לבצע משמרות ופעילויות סידור בעיר).

התנאים היו צפופים וקשים. חלק גדול מהפליטים איבדו בתיהם ומקורות פרנסתם. אישורי עבודה הוצאו לעיתים בשרירות-לב. רעב והיעדר משאבים היו מציאות יומיומית עד לקבלת חבילות סיוע מארצות הברית בסוף 1943, ששיפרו מעט את המצב.

בשנים 1944, 1945 נערכו הפצצות אוויריות בשאנגחאי. ההפצצה החמורה ב-יולי 1945 פגעה בתחנת רדיו והביאה להרוגים ופצועים רבים.

חלק מהיהודים השתתפו בפעילות מחתרתית. הם אספו מידע, עשו פעולות חבלה ולעזר לטייסים שהופלו לעזור להם להימלט.


הגטו שוחרר רשמית ב-3 בספטמבר 1945. לאחר השחרור רבים היגרו לארצות הברית ורבים עלו לישראל עם הקמתה. עם עליית הקומוניסטים בסין ב-1949 נותרו בעיר מעט יהודים. ב-1957 נרשמו עדיין כ-100 ממקור הפליטים.

בשנת 2001 הוענק תואר חסיד אומות העולם לצ'יאונה סוגיהארה ולחה פנגשאן. בשנת 2002 יצא סרט תיעודי בשם "גטו שאנגחאי".

גטו שאנגחאי היה אזור קטן בשאנגחאי בסין. שם גרו כ-20,000 פליטים יהודים.

פליטים הם אנשים שנמלטו מסכנה במדינות שלהם. הם הגיעו לשאנגחאי כדי להינצל מהנאצים. הנאצים היו הממשל הרע בגרמניה.


שאנגחאי הייתה עיר גדולה ופתוחה. מי שהיה לו כרטיס יכול היה לבוא לשם.

קונסולים מסוימים, כמו חה פנגשאן וצ'יאונה סוגיהארה, נתנו אשרות שעזרו להציל אנשים.

ישיבת מיר, תלמידים ורבנים, הצליחו להגיע לשם אחרי מסע ארוך.


ב-1943 יפן ביססה אזור סגור לפליטים. זה היה גטו קטן בגודל כארבעה קמ"ר, מוקף בחלקו. אנשים נאלצו לגור שם בצפיפות.

הם קיבלו תעודות מיוחדות ולעיתים היו צריכים ללבוש סימן כדי לצאת באישור.

רבים סבלו ממחסור במזון ובדברים בסיסיים. סוף 1943 החלה להיכנס סיוע מחו"ל, וזה עזר להם לשרוד.


הגטו שוחרר ב-3 בספטמבר 1945. אחרי השחרור רבים עלו לארצות הברית ולישראל.

בשנת 2001 הוכרו שני דיפלומטים, סוגיהארה וחה פנגשאן, כחסידי אומות העולם. בשנת 2002 יצא סרט על גטו שאנגחאי.