גיאה הוא מושב, יישוב חקלאי קהילתי, במישור החוף הדרומי. הוא שוכן כ-3 ק"מ מדרום־מזרח לאשקלון, סמוך לבית שקמה ותלמי יפה.
השם נגזר מהכפר הערבי "אל-ג'יה" שעל חורבותיו הוקם המושב. יש הסבורים שהשם קשור גם ליישוב "גיא" המוזכר בתנ"ך, בהקשר לניצחון דוד על גלית.
המושב הוקם ב-1949 על ידי עולים ניצולי שואה יוצאי צ'כוסלובקיה. בהמשך הצטרפו עולים מארצות נוספות, כמו מרוקו ותימן, ולאחר מכן גם משפחות ילידות הארץ.
המתיישבים הראשונים התמודדו עם קשיים רבים: מגורים בסיסיים, חורפים קשים ושיטפונות מנחל גיאה, והיעדר תשתיות כמו מים, חשמל, גז וטלפון. השירותים היו לעיתים מחוץ לבית וברז יחיד שימש את כולם.
בשנות החמישים נרשמו גניבות ועבירות ביטחוניות מדרום הרצועה, וכן פח"ע (פעולות חבלה/טרור). התושבים הקימו משמר אזרחי, שאומן בנשק ושמר בלילה.
בין 1950 ל-1961 פעלו במושב גן ילדים ובית ספר יסודי. המייסד והמנהל דב אלוני הוביל גם חוגי מלאכה, ציור, מוזיקה וטיולים. בשנת 1961 בית הספר נסגר והתלמידים הועברו לבתי ספר אזוריים.
כלכלת המושב התבססה בעיקר על רפתות לחלב ולולי תרנגולות. היו גם פרדסים, גידולי שדה, ירקות ואף מחממות פרחים.
בראשית המאה ה-21 רוב התושבים הם בנים ונכדים של המייסדים, לצד תושבים חדשים מהעיר. מעט משקים מתפרנסים כיום רק מחקלאות.
גיאה נמנתה עם יישובי עוטף עזה וסבלה מירי פצמ"רים וטילים בימים שלפני מבצע "צוק איתן". במושב פועלים מתקנים קהילתיים: מגרש וספורט, אולם, מועדון, מזכירות וצרכנייה. בית הכנסת שופץ ונבנה גן ילדים חדש. בשנות השמונים נבנתה שכונה חדשה שנקראת "ההרחבה".
המושב שייך למועצה אזורית חוף אשקלון ופועלת בו תנועת הנוער "התנועה החדשה". משנת 2009 הוכשר מבנה המרפאה כבית מגורים בשם "הקומונה" למגורי שינשינים, חניכים בשנות השירות של התנועה, הפעילים ביישובים באזור.
גיאה הוא מושב. מושב הוא כפר חקלאי שבו אנשים עובדים ביחד.
המושב נמצא כ-3 ק"מ מדרום־מזרח לאשקלון.
השם הגיע מהכפר הערבי "אל-ג'יה" שעל חורבותיו הוקם המושב. יש גם מי שאומר שהשם קשור למילה "גיא" בתנ"ך.
המושב נוצר בשנת 1949 על ידי עולים ניצולי שואה (אנשים ששרדו את השואה) מצ'כוסלובקיה. אחר כך הגיעו אנשים מרוקו ותימן. בהמשך הצטרפו משפחות שנולדו כאן.
בתחילה החיים היו קשים. לא היה חשמל או מים בתוך הבתים. היה רק ברז אחד מחוץ לבתים. נחל סמוך הוביל לפעמים לשטפונות. בגלל סכנות מהגבול התושבים הקימו משמר שמירה, ששמר בלילה.
במושב היו גן ובית ספר בין 1950 ל-1961. המורה דב אלוני ארגן חוגים וטיולים. אחר כך הילדים הלכו לבתי ספר בסביבה.
החקלאים גידלו פרות, תרנגולות, פרדסים וירקות. היו גם מחממות לפרחים.
כיום גרים כאן בני הילדים של המייסדים וגם משפחות חדשות מהעיר. מספר משקים מתפרנסים מעבודה חקלאית בלבד.
המושב נמצא בקרבת רצועת עזה, ובתקופות מסוימות נשמע ירי. בקהילה יש מגרש וספורט, אולם, מועדון, חנות, בית כנסת משופץ וגן חדש.
יש תנועת נוער בשם "התנועה החדשה". משנת 2009 גרות ב"הקומונה" קבוצות של שינשינים, צעירים בשנות שירות שעוזרים בקהילה.
תגובות גולשים