גיד

גיד הוא אגד קשיח של רקמת חיבור סיבית שמחבר בין שריר לעצם. רקמת חיבור היא רקמה שמחברת ומהווה תמיכה באיברי הגוף.

דוגמא מוכרת היא גיד אכילס, שמחבר את שרירי הסובך והסוליה לעצם העקב. הגידים בנויים בעיקר מסיבי קולגן מסוג I. קולגן הוא חלבון חזק שנותן לגיד את עמידותו למתיחה. סיבי הקולגן מסודרים במקביל בתוך אגדונים (אגד ראשוני), עטופים ברקמת חיבור רפה. האגדונים מסתדרים יחד לאגדים גדולים יותר, וכל הגיד עטוף ברקמת חיבור צפופה.

ברקמת הגיד יש מעט כלי דם. לכן יכולת ההתחדשות שלו נמוכה. גיד שנקרע לא נרפא בקלות מעצמו, ולעיתים נדרש טיפול רפואי כמו תפירה של הגיד. גידים נראים לבנים בגלל שפע סיבי הקולגן. בהכנה מיקרוסקופית נצבעים הגידים בצביעת המטוקסילין-אאוזין (שמאירה את הרקמה בוורוד/ורוד-אדמדם).

על-פי המסורת ההגותית יש בגוף האדם 365 גידים. מספר זה, יחד עם מניין האיברים, מוזכר בקשר לתרי"ג מצוות (613 מצוות). המונח "גידים" בהלכה אינו בהכרח זהה להגדרת המאבחנה המודרנית. בנוסף, ההלכה מחייבת הסרתו של גיד הנשה כדי להכין בשר לאכילה כשרה.

גיד הוא חבל חזק הרקוב בגוף. רקמת חיבור זו מחברת שריר לעצם.

גיד אכילס מחברת את שרירי השוק לעצם העקב. הגידים עשויים בעיקר מקולגן. קולגן הוא חומר חזק בגוף. בגלל זה גידים עמידים למתיחה.

יש בגידים מעט כלי דם. לכן הם מתרפאים לאט. אם גיד נקרע, רופא לעתים צריך לתפור אותו. גידים נראים לבנים בגלל הקולגן. בכדי לראות אותם במיקרוסקופ נצבעים בוורוד בשיטה הנקראת מטוקסילין-אאוזין (צביעה שמראה ורוד).

לפי מסורת יש 365 גידים בגוף. מספר זה מזוהים עם סך המצוות (613). משמעות המילה "גידים" בלימוד דתי שונה מהמשמעות המדעית. בהלכה יש לצרף גם הוראה להוציא את "גיד הנשה" כדי שטיפול בבשר יהיה תקין.