גיישה (ביפנית: 芸者) היא מארחת יפנית מסורתית. כישוריה כוללים ריקוד, שירה ונגינה במוזיקה יפנית קלאסית.
ביפנית המילה מורכבת משני קאנג'י: 芸 "גיי" שמשמעותו "אמנות", ו-者 "שה" שמשמעותו "אדם" או "עושה". המונח גייקו משמש בעיקר בקיוטו ובמערב יפן.
מאיקו (舞子) הן גיישות מתלמדות. האיפור הלבן, הקימונו הססגוני והתסרוקות הייחודיות הם סימני ההיכר שלהן.
נשות בידור התקיימו ביפן כבר במאות המוקדמות. ברבעי השעשועים של תקופת אדו (מאה 17, 19) צמחו מקצועות בידור שונים. מקור הגיישה קשור לאויראן, קורטיזנות שהציגה ריקודים ומופעים.
לקראת סוף המאה ה-18 הגיישה התמקצעה בבידור בלי להציע זנות. הן הפכו לאמניות שמבדרות בריקוד, שירה ונגינה, ולעתים גם בכתיבה וקליגרפיה.
במהלך המאה ה-19 גדל מעמד הגיישה. אחרי מלחמת העולם השנייה נפתחו הרבעים מחדש, והגיישות בחרו לשמר מנהגים מסורתיים.
ההכשרה מתחלקת בשלושה יסודות: לימודי אמנות בבתי ספר מיוחדים, השתתפות בבתי תה לבידור, ולימוד כישורים חברתיים בתוך הרובע. בתחילה המתלמדת היא מינראי, למידת התבוננות, ואז מאיקו, שלב שאורך שנים.
החוק היפני מגביל את גיל תחילת ההכשרה: בדרך כלל מעל 18, אך בקיוטו אפשר להתחיל בגיל 15. גיל 21 נחשב לעתים מאוחר מדי כדי להתחיל כמאיקו.
מיזואגה (水揚げ) הוא טקס שמסמן התקדמות של מאיקו בהכשרה. בטקס משנים תסרוקת וביגוד, והמאיקו מרוויחת הכרה ופרסים.
המאיקו נבדלת באיפור כבד, צווארון אדום ונעליים עבות הנקראות אוקובו. בהמשך הקריירה האיפור מתמתן והקימונו נעשה פשוט יותר.
האיפור המסורתי כולל שכבת בסיס לבנה, הדגשות אדומות ושחורות ושפתון אדום. בעבר השתמשו בעופרת, ואחר כך עברו לאבקת אורז.
גיישות לובשות קימונו. מאיקו לובשות קימונו עם שרוולים ארוכים ואובי ראוותני. סגנון הקימונו משתנה לפי עונה ואירוע.
התסרוקות מסורתיות ומורכבות. מאיקו ישנות על כרית מיוחדת כדי לשמר את התסרוקת. לעיתים משתמשים בפאות בעידן המודרני.
הכלי החשוב הוא השמיסן, כלי בעל שלושה מיתרים. גיישות לומדות גם תופים, ריקוד, טקס תה, ציור וכתיבה.
גיישות אינן זונות. תפקידן הוא לארח בבתי תה ולבדר בשירה, ריקוד ונגינה. ההיסטוריה כוללת בלבול עם אויראן, קורטיזנות שהייתה שונה בתפקידה.
גיישה נשארת בדרך כלל רווקה אם היא עובדת. בעבר הייתה לה הפמליה של דאנא, פטרון תומך כלכלית. כדי להתחתן עליה לפרוש מעיסוקה.
בזמן הכיבוש האמריקאי קראו חיילים לנשים שבילו איתם "Geisha Girls". הן לא תמיד היו גיישות אמיתיות, והשם שימש לטעות תרבותית.
היום יש נטייה להיפתח לקהל הרחב. בקיוטו מתקיימים פסטיבלים שבהם גיישות מגישות תה ומופיעות לפ众ים.
מצבן של הגיישות השתנה לאורך הזמן. כיום מספרן קטן משמעותית לעומת העבר, אך הן שומרות על אמנות עשירה ומורשת תרבותית בולטת.
גיישה היא אישה יפנית שמארחת ומבצעת ריקוד ומוזיקה. היא לא זונה. זונה היא מישהי שמספקת יחסי מין תמורת כסף.
לפני שנים היו נשים שעבדו כמופיעות. עם הזמן נוצרו גיישות שמוקדשות לאמנות ולבידור.
בנות לומדות להיות גיישה כמאיקו. מאיקו היא תלמידה. הן לומדות ריקוד, מוזיקה, טקס תה וכישורי שיחה.
מיזואגה הוא טקס שמראה שהמאיקו מתבגרת. בשינוי יש תסרוקת ובגדים חדשים.
מאיקו עוטה איפור לבן ולבוש צבעוני. הן נועלות נעליים עבות שנקראות אוקובו.
האיפור כולל בסיס לבן ודגש אדום על השפתיים. בעבר השתמשו באבקת אורז לאיפור.
גיישה לובשת קימונו. הקימונו משתנה לפי עונה ואירוע.
לתסרוקות יש קישוטים וסיכות. מאיקו ישנות על כרית מיוחדת כדי לשמור על התסרוקת.
גיישות מנגנות על שימסן (כלי עם שלושה מיתרים). הן גם שרות ורוקדות.
רבים טועים וחושבים שגיישה היא זונה. הן מבדרות בשירה, ריקוד ונגינה וחיות בעולם מסורתי.
בזמן הכיבוש אמריקאי קראו לחלק מהנשים "Geisha Girls" בטעות. הן לא היו תמיד גיישות אמיתיות.
היום יש מעט גיישות בעולם. קיוטו היא העיר שבה המסורת נשמרת הכי טוב.
תגובות גולשים