גימטריה

גימטריה (גימטרייה, בספרות הרבנית גימטריא) היא שיטת מספור שבה מקנים לאותיות ערכים מספריים. על פי הערכים הללו מחשבים את סכום האותיות במילה או במשפט, ומקשרים בין מילים בעלות אותו סכום.

יש שתי השערות לגבי מקור השם. ייתכן שהוא נובע מהמילה היוונית γεωμετρία (מדידת האדמה). אפשרות אחרת מקשרת אותו לאות היוונית גמא, שהיא השלישית ושוותה שלוש.

בגימטריה העברית כל אות מקבלת ערך מספרי. לאותיות הסופיות מקצים לעיתים ערכים גבוהים יותר (למשל ך=500, ם=600, ן=700, ף=800, ץ=900). בעבר השתמשו בגימטריה לציון מספרים בכתיבה. היום משתמשים בה בעיקר בספירת פרקים, פסוקים, עמודים ובתאריכים עבריים. כשכותבים אותיות כדי לציין מספרים, מסמנים אותן בדרך כלל בגרש ' כדי להבחין שהן מספרים.

קשה להוכיח שימוש רחב בגימטריה בתוך טקסטי המקרא, אך כמה חוקרים מוצאים תבניות מספריות ביצירות מקראיות. ידוע כי טכניקות דומות שימשו במסופוטמיה, ולכן ייתכן שהרעיון היה קיים גם בקרב כותבי המקרא. כבר במאה ה־1 לספירה יש עדות ברורה לשימוש במספר סמוי לגימטריה בברית החדשה (חזון יוחנן 13:18), שבה נכתב המספר 666 כאיזכור לשם מסוים.

בתלמוד ובמדרשים הגימטריה מופיעה כדרך לפרש או למצוא רעיונות, אך לא כהכרח הלכתי. יש הסברה שרק במקרים מיוחדים מקבלים מסקנות הלכתיות מתוצאות גימטריה. פרשנים משתנים בגישתם: רש"י משתמש לעיתים נדירות, בעוד בעלי טורים מצא מקומות רבים שבהם הוא מסתמך על גימטריה. הרמב"ן הזהיר שלא להוציא מסקנות סתמיות מחשבונות כאלה.

בהתפתחות הקבלה החל מהמאה ה־12 ניתנו לגימטריה חשיבות רבה יותר. מקובלים כמו רבי אברהם אבולעפיה השתמשו בה באופן נרחב. ספרים קבליים של המאה ה־17, כגון "מגלה עמוקות" של הרב נתן שפירא, הרחיבו את השימוש. בשטות השבתאות השתמשו בגימטריה להוכחות משיחיות, ומתנגדיהם השתמשו בה כדי להפריך טענות אלו. חוקרים מדגישים שתי מגמות: חובבי גימטריה ומעטי השימוש בה.

חוקרים ופרשנים משתמשים בגימטריה כאמצעי פרשני או ככלי עזר לזיכרון. לעיתים מציינים קשרים כמו 'אחד' = 13 = 'אהבה'. בחוגים דתיים מנצלים את הערכים כדי ליצור מילים מעודדות לשנת הלוח. לעתים יש גם שימוש הומוריסטי בתקשורת.

פיתחו שיטות שונות שמייצרות שוויונות נוספים מעבר לשיטה הבסיסית. אחת הבולטות היא גימטריה קטנה (חשבון קטן), שבה ערכי האותיות מקוצetsים למחזור 1, 9. לדוגמה, צ' שמקורה בערך 90 יקבל בגימטריה קטנה את הערך 9. השיטה המקובלת שבה משאירים את כל הספרות נקראת גימטריה גדולה.

יש מי שחישב גם את ערך סימני הניקוד (הנקודות והקווים) ונתן להם ערכים מספריים לפי צורתם. דוגמה כזאת מובאת ב'זרע קודש' של רבי נפתלי מרופשיץ.

איסופספיה היוונית היא המקבילה של הגימטריה. גם ביוון השתמשו באותיות לציון מספרים לפני אימוץ ספרות הודיות־ערביות.

בימי הביניים אימצו מוסלמים את שיטת הגימטריה והתאימו אותה לאלפבית הערבי. הערכים הועברו לפי מקבילות בין אותיות, אך סדר האותיות בערבית שונה ולכן המיקום בערך שונה גם כן. באלפבית הערבי קיימים ערכים מעל 400 ולפעמים מקנים ערך לליגטורה ﻻ.

יש תוכנות שמחפשות פסוקים או מחרוזות בתנ"ך עם אותו ערך גימטרי, וכן מחשבונים שמייצרים צרופי גימטריה מקבילים. כלים כאלה עוזרים לחוקרים ולמחפשים רמזים.

המילה עם הגימטריה הגבוהה ביותר בתנ"ך שמוזכרת כאן היא "לְאַרְתַּחְשַׁשְׂתְּא" שערכה 1640. בחמשת חומשי תורה המילה בעלת הערך הגבוה ביותר היא "תשתרר" שערכה 1500.

גימטריה היא דרך לתת לכל אות ערך מספרי. את הערכים מסכמים כדי לקבל מספר למילה.

יתכן שהשם הגיע מהמילה היוונית שמשמעה "מדידת האדמה".

באותיות העבריות כל אות שווה מספר. יש גם אותיות סופיות עם ערכים גדולים יותר. פעם נהגו לכתוב מספרים בעזרת אותיות. היום משתמשים בגימטריה בעיקר בספירת פרקים, פסוקים ובתאריכים.

לא ברור אם הרבה משמשים בגימטריה בתקופת התנ"ך. עם זאת, חוקרים מצאו תבניות מספריות וחיבורים דומים במקורות עתיקים. בפסוק מאוחר יש תיאור של המספר 666 שמקושר לשיטה זו.

במדרש ובאגדה משתמשים בגימטריה כדי למצוא רמזים לטקסט. בדרך כלל זה לא מחליף דין או הלכה.

הקבלה השתמשה בגימטריה כדי לפרש רעיונות רוחניים. מקובלים ידועים השתמשו בזה הרבה.

יש שיטות שונות. בגימטריה קטנה מורידים את האפסים, ולכן 90 נהפך ל־9. זה עוזר להשוות ערכים קטנים.

ביוון הייתה שיטה דומה שנקראה איסופספיה. גם בשפה הערבית אימצו שיטה דומה ואפילו הוסיפו ערכים נוספים.

יש תוכנות שמחשבות גימטריות ומחפשות מילים בעלות אותו ערך. זה מקל על המחקר.