גלונאס

גלונאס (במקור ברוסית: ГЛОНАСС) היא מערכת ניווט לוויינית רוסית, שקיבלה השראה מ‑GPS האמריקאי. המערכת כוללת מערך לוויינים בסה"כ כ‑21 לוויינים ועוד שלושה לווייני גיבוי. הם מקיפים את כדור הארץ בשלושה מישורי הקפה, בגובה כ‑19,000 קילומטר. כל מערך הבקרה הקרקעית נמצא בשטח רוסיה.

הראשונים שוגרו ב‑1982. ב‑1993 הוכרזה המערכת כפעילה, וב‑1996 החלה לפעול במלואה. המערכת החליפה את מערכת "ציקלון" מ‑1972. בתחילת שנות ה‑2000 אורך החיים הקצר של הלוויינים (כ‑3 שנים) והמצב הכלכלי הפחיתו את מספר הלוויינים הפעילים, כך שב‑2002 היו רק שמונה לוויינים זמינים.

תוכניות שדרוג שיפרו את הדברים. GLONASS‑M האריכה את חיי הלוויין ל‑7, 8 שנים, ו־GLONASS‑K שיפרה חיי שירות נוספים (כ‑10, 12 שנים) וגם הורידה משקל מסוים. עד שנת 2008 שוגרו לוויינים מהדגמים המשודרגים, ובתחילת 2008 היו כ‑18 לוויינים פעילים. מערכת מלאה אמורה לכלול 24 לוויינים ולהספק כיסוי שמאפשר קליטה של לפחות ארבעה לוויינים בכ‑80% משטח כדור הארץ.

ב‑2008 הוקצה תקציב של כ‑3 מיליארד דולר להמשכיות המערכת. עד 2010 GLONASS כיסתה את כל שטח רוסיה. הפרויקט הוא מהיקר בהם של סוכנות החלל הרוסית, רוסקוסמוס. ב‑אפריל 2011 רשת התחנות השוודית SWEPOS היתה הגוף הזר הראשון שהשתמש באופן מסחרי במערכת.

הממשלה הרוסית מתכננת לחייב התקנת GLONASS בכלי‑רכב שיוצאים ממפעלי הרכב ברוסיה. כמו כן הוכנסו דרישות להתקנת המערכת בטלפונים סלולריים שיוצרו לשוק הרוסי.

חלק מלווייני GLONASS נושאים ציוד של Cospas‑Sarsat, מערכת חיפוש והצלה שמאתרת אותות מצילים במצוקה.


GLONASS משדרת שני סוגי אותות: אותות פתוחים (L1OF/L2OF) ברמת דיוק רגילה, ואותות מוגנים/מעורבלים (L1SF/L2SF) ברמת דיוק גבוהה. האותות משתמשים באפנון DSSS (Direct Sequence Spread Spectrum, שיטה שמפזרת את האות על רוחב תדר גדול) וב‑BPSK (שיטה לשינוי פאזה של הגל לקבלת סמל מידע).


GLONASS משתמשת ב‑FDMA (Frequency Division Multiple Access, שיטה שבה לכל לוויין מוקצה תדר שונה). התדר הבסיסי נמצא באזור 1602 MHz, כאשר כל לוויין משדר בתדירות מעט שונה. קרן השידור רחבה כ‑38 מעלות, עם קיטוב מעגלי‑ימני. העוצמה המשודרת (EIRP, עוצמה אפקטיבית משודרת) נעה בין 25 ל‑27 dBW, בערך 316, 500 ואט.

גלונאס היא מערכת ניווט רוסית בלוויין. היא דומה ל‑GPS האמריקאי. הלוויינים משדרים מיקום לרכבים ולמכשירים.

הלוויינים מקיפים את כדור הארץ בגובה של כ‑19,000 קילומטר. המערכת התחילה ב‑1982. ב‑1993 היא הוכרזה כשמישה להפעיל, וב‑1996 החלה לעבוד במלואה.

בהתחלה הלוויינים חיו רק כמה שנים. אז שדרגו אותם בדגמים שנקראו GLONASS‑M ו‑GLONASS‑K. השדרוג האריך את חיי הלוויינים.

התוכנית שואפת להיות עם 24 לוויינים. כשיש מספיק לוויינים, אפשר לקבל אותות בכל מקום כמעט.

חלק מהלוויינים עוזרים גם בחיפוש והצלה. זה נקרא Cospas‑Sarsat. זה מוצא אנשים בצרות.


הלוויינים משדרים שני סוגים של אותות. סוג אחד פתוח לכל המשתמשים. סוג שני נותן דיוק גבוה יותר.


כל לוויין משדר בתדר קצת שונה. כך מכשירים יודעים מאיזה לוויין האות הגיע.