גלילה

'''גלילה''' הוא טקס ביהדות אשכנז, כחלק מטקס ההגבהה, שבו מגלגלים את ספר התורה, עוטפים אותו ברצועת בד ומכסים במעילו כדי להחזירו לארון הקודש.

הטקס מתבצע בבית הכנסת לאחר ההגבהה. ההגבהה היא העלאת ספר התורה והצגתו לציבור. המגביה מתיישב, ומי שאוחז בעצי החיים, הידיות העשויות עץ של ספר התורה, משתמש בהם כדי לגלול את הספר הפתוח. לאחר הגלילה הגולל חוגר את הספר, ועוטפו במעיל. אם יש קישוטים כמו כתר תורה, יד או "רימונים", מניחים אותם חזרה על הספר.

בעבר חגירת הספר נעשתה ביריעת בד רחבה. במאות השנים האחרונות רוב הקהילות החליפו אותה באבנט, חגורת בד צרה. מספר קהילות גרמניות שומרות על שיטת היריעה הישנה, הקרויה וימפל.

בחלק מהקהילות החסידיות המגביה לעיתים מניח את הספר על הבימה, גולל אותו בעצמו ואז עוטפו. בעבר נהגו לתת את הגלילה לאנשים חשובים בגלל מעלתה. היום נפוץ לתת את הגלילה בסוף הקריאה גם לילדים ונערים, כדי לחנכם במצוות.

בתלמוד נדונו שכרו של הגולל ונאמר שהוא גדול. יש פירושים שונים: חלק ראו שהגולל מקבל שכר גדול יותר; אחרים פירשו שהמגביה הוא הזוכה. הערוך השולחן והמשנה ברורה דנו בנושא, והרמב"ם נזכר בהסברים. בין הטעמים שהובאו: הגולל אינו משאיר את הספר פתוח אחרי הקריאה, וזהו כבוד לספר התורה; או שהגולל זוכה בשתי מצוות, קריאה וגלילה.

קיימים דינים ומנהגים משתנים סביב הגלילה, ונידונו בפוסקי ההלכה השונים.

'''גלילה''' היא טקס ביהדות אשכנז. מגלגלים את ספר התורה. ספר תורה, הספר הקדוש של היהדות. עוטפים אותו בבד או במעיל. עושים זאת כדי להחזירו לארון הקודש.

הטקס קורה בבית הכנסת אחרי שהראו את הספר לציבור. מישהו מחזיק בידיות העץ של הספר (עצי החיים) ומגלגל את המגילה. לאחר הגלילה חוגרים את הספר ומניחים עליו את הקישוטים, כמו כתר או יד.

פעם חגגו את הגלילה ביריעת בד גדולה. היום רוב הקהילות מקשרות אבנט, חגורה צרה. כמה קהילות גרמניות שומרות על הווימפל, יריעת בד ישנה.

לפעמים נתנו את הגלילה לאנשים חשובים. היום נותנים אותה גם לילדים, כדי ללמד אותם מצוות.

בתלמוד אמרו שיש שכר גדול לגולל. יש גם דעה שאומרת שהמגביה מקבל את השכר. חכמים דנו בזה.