מסכת סופרים

מסכת סופרים היא אחת מה"מסכתות הקטנות", קובץ דינים והלכות על כתיבת ספרי תורה, תפילין, מזוזות ומנהגי תפילה. המסכת מחולקת ל-21 פרקים. קיימים שינויים בנוסח בין כתבי היד וההדפסות הקדומות.
יש דעות שונות על מועד עריכת המסכת. חלק מהמפרשים מקדימים אותה לתקופת התנאים; אחרים מציעים תקופות מאוחרות יותר, עד המאה ה־10. גם המיקום שנוי במחלוקת: ארץ ישראל, בבל או איטליה. דברה ריד בלנק משערת שהמסכת נתחברה באיטליה במאות ה־9, 10, ונכנסה לאשכנז במאה ה־10, 11, ולספרד רק במאות ה־13, 14. אין אזכורים שלה בגניזה ובכתבי הגאונים; רשי ביאר אותה במאה ה־11.
המסכת דנה בעיקר בכללי כתיבת ספרי תורה, תפילין ומזוזות ובמנהגים נלוים, כגון יום טוב שני של הגלויות.
הראשונים והאחרונים נחלקו לגבי תוקפה המחייב. חלק ראו בה מקור לפסיקה, ואחרים לא קיבלו אותה כמחייב, כנראה בגלל איחורה. רבינו תם נתן לה תוקף רוחבי, בעוד הרא"ש ראה אותה כמחברת קרובה לזמנו ולא פסה את הפסיקה נגדה לירושלמי.

מסכת סופרים היא אחת מה"מסכתות הקטנות". היא עוסקת בחוקים על כתיבת ספרי תורה (ספר עם הטקסט של התורה), תפילין (קופסאות עור עם פסוקים), ומזוזות (גליל קטן על הדלת).
המסכת מחולקת ל-21 פרקים. יש הבדלים בין כתבי היד הישנים.
יש דעות שונות מתי נכתבה המסכת. דברה ריד בלנק אומרת שהיא נכתבה באיטליה במאה ה־9, 10. אחר כך הגיעה לאשכנז ולספרד.
אין עליה אזכורים בגניזה או אצל הגאונים. רשי הזכיר אותה במאה ה־11.
היא מסבירה איך כותבים ספרים קדושים ושל הלכות תפילה. היא גם מזכירה מנהגים שלא מופיעים בתלמוד הבבלי, למשל יום טוב שני של יהודי הגלויות.