גליצין

גליצין (Glycine) היא אחת מ-20 חומצות האמינו, כלומר מולקולות שבונות חלבונים. זו חומצת האמינו הפשוטה והקטנה ביותר; השייר שלה הוא אטום מימן בודד. השייר נחשב מעט הידרופובי (דוחה מים), אך ההשפעה זניחה. גליצין נפוצה בחלבונים.

אטום הפחמן בגליצין קשור לשני אטומי מימן, ולא לאחד כמו ברוב חומצות האמינו. לכן הוא לא נחשב לפחמן אלפא (פחמן אלפא), כי פחמן אלפא בדרך כלל קשור לארבע קבוצות שונות. משום כך גליצין אינה מולקולה כיראלית; כיראליות היא היכולת של מולקולה לסובב אור מקוטב. גליצין לא מראה פעילות אופטית, בניגוד לחומצות אמינו רבות אחרות.

גליצין פועל גם בתפקידי תקשורת במערכת העצבים. הוא יכול לשמש ניורוטרנסמיטור אינהיביטורי, כלומר חומר שמקטין העברה עצבית. הוא גם משתתף בתהליכים אקסיטטוריים (הגברת פעילות עצבית) בזיקה לממסרים אחרים.

גליצין התגלה ב-1820 על ידי הכימאי הצרפתי אנרי בראקונו, כשביצע הידרוליזה של ג'לטין בחומצה גופרתית. הוא קרא לו בתחילה "סוכר של ג'לטין". ב-1838 הראה ז'אן-בטיסט בוסינגו שהחומר מכיל חנקן. ב-1847 הוצע השם "גליקוקול", וב-1848 ברצליוס הציע את השם הפשוט יותר "גליצין". השם נובע מהמילה היוונית γλυκύς (גליקיס), שפירושה "מתוק". ב-1858 אוגוסט קאהורס קבע שגליצין הוא אמין של חומצה אצטית.

שמה הכימי לפי IUPAC הוא חומצה אמינואתנואית, חומצה אתנואית שאליה קשורה קבוצת אמינו (קבוצת אמינו היא -NH2).

ייצור תעשייתי נעשה בדרך כלל בכימיה סינתטית ולא על ידי בידוד מחלבונים. שתי שיטות עיקריות הן: אמינציה של חומצה כלורואצטית עם אמוניה, שנותנת גליצין ואמוניום כלוריד; וסינתזת חומצות אמינו מסוג Strecker, שמשמשת בעיקר בארצות הברית וביפן. כ-15,000 טון מיוצרים מדי שנה. גליצין עלול להיווצר גם כתוצר לוואי בתהליכי ייצור של EDTA.

בשנת 2017 הודיעה מנהלת המזון והתרופות האמריקאית (FDA) כי גליצין אינה בטוחה לשימוש במזון לבני אדם. ההחלטה התבססה על מספר מחקרים בבעלי חיים שדיווחו על תופעות לוואי בתזונה עשירה בגליצין.

גליצין היא חומצת אמינו. חומצת אמינו היא חלק מבניין החלבונים.
זהו החומר הכי קטן מבין חומצות האמינו. השייר של גליצין הוא אטום מימן אחד.
השייר קטן וחסר השפעה רבה על התכונות של המולקולה.
גליצין נמצא בהרבה חלבונים בגוף.

בגליצין, אטום הפחמן קשור לשני מימנים. ברוב החומצות האחרות, הפחמן קשור לקבוצות שונות. לכן גליצין אינה כיראלית. כיראלית זה אומר שהמולקולה יכולה או לא יכולה לסובב אור.

גליצין התגלתה ב-1820 על ידי הכימאי הצרפתי אנרי בראקונו. הוא קיבל אותה מהרתחת ג'לטין עם חומצה. השם "גליצין" הגיע מהמילה היוונית שמשמעותה "מתוק". הכימאי ברצליוס נתן לה את השם הזה.

בתעשייה מייצרים גליצין בכימיה, ולא מבודדים אותה מחלבון. שתי דרכים עיקריות הן תגובה של חומצה כלורואצטית עם אמוניה, ושיטת Strecker. בכל העולם מייצרים אלפי טונות בשנה.

ב-2017 הודיעו בארה"ב שגליצין לא בטוחה לשימוש במזון לאנשים. זה היה בעקבות ניסויים בבעלי חיים שהראו תופעות לוואי.