כולין הוא מולקולה אורגנית קטנה שמשמשת חומר מוצא לתרכובות בתאים. המבנה הנפוץ שלה הוא יון אמוניום חיובי (+NH4) שקושר אליו קבוצת אתנול, ולפעמים הוא יוצר מלח כלוריד.
בני אדם מקבלים כולין בעיקר בצורת לציטין (פוספטידילכולין), שהוא פוספוליפיד, מולקולת שומן שבונה רקמות. לציטין מצוי בכבד בקר, בביצים ובסויה. כולין חופשי נמצא גם בחסה, בבוטנים ובגרעיני חמניה.
תפקיד מרכזי של כולין הוא להוות חומר גלם לאצטילכולין, מוליך עצבי (נוירוטרנסמיטר), כלומר חומר שמעביר מסרים בין תאי עצב. אצטילכולין נוצר כשמוסיפים לכולין קבוצת אצטיל בעזרת האנזים אצטילכולין טרנספראז (אנזים הוא חלבון שמזרז תגובות). אנזים אחר, אצטילכולין אסטראז, מפרק את אצטילכולין בחזרה לכולין ולחומצה אצטית.
לציטין, שמיוצר בתא מכולין, הוא מרכיב חשוב בממברנת התא, המעטפת שמקיפה את התא. עוד תפקיד של כולין הוא לתרום קבוצות מתיל (קבוצה כימית קטנה) לחומרים אחרים, באמצעות נגזרת שנקראת טרימתיל גליצין.
כולין התגלה ב-1862 וסונתז לראשונה ב-1866. ב-1998 רשויות הבריאות בארה"ב סיווגו אותו כחומר חיוני שיש לצרוך מהמזון. יש מומחים הטוענים שהגוף מסוגל לייצר די כולין בעצמו. בעבר כונה גם "וויטמין B4", שם שיוחס גם לבסיס החנקני אדנין בשלב מוקדם של ההיסטוריה המדעית.
כולין הוא חומר קטן שנמצא בתאים ובמזון. הוא נמצא בביצים, בכבד ובסויה. גם בחסה, בוטנים וגרעיני חמניה יש כולין.
הגוף משתמש בו כדי ליצור אצטילכולין. אצטילכולין הוא שליח בין תאי עצב. זה עוזר לתאים לדבר זה עם זה.
לציטין מגיע מכולין. לציטין בונה את המעטפת של התא, שנקראת ממברנת התא.
הגוף יכול גם להעביר קבוצות קטנות בשם מתיל בעזרת כולין. גילו את הכולין ב-1862. ב-1998 אמרו שראוי לאכול כולין במזון.
תגובות גולשים