גליקל בת ר' יהודה לייב (גליקל האמיל, גליקל מהמלין; 1645, 19 בספטמבר 1724) הייתה אישה יהודייה אשכנזייה שסחרה וניהלה עסקים, וגם כתבה זיכרונותיה ביידיש. הזיכרונות נתנו לה פרסום רב שנים אחרי מותה.
גליקל נולדה במבורג. משפחתה הוגלתה בסוף מלחמת שלושים השנים וגרה תקופה באלטונה. עוד לפני גיל 12 הוסכמה נישואיה לחיים האמל מהעיר המלין; נישאו כשלא הגיעו לגיל 14. הזוג עבר להמבורג, שם נולדו להם ארבעה עשר ילדים; שניים מהם מתו בילדות. גליקל ניהלה משק בית גדול ומועקה משפחתית, ותיארה גם מקרי מחלות, שוד וצער משפחתי.
בשנת 1689 מת בעלה חיים, והיא נאלצה להמשיך לנהל את עסקיו. גליקל עסקה בסחר עם ערים מרכזיות באירופה, כולל אמסטרדם, לייפציג, ברלין, וינה, מץ ופריז. בין עסקיה היה גם מפעל לייצור גרביים. ב-1699 התארסה לבנקאי הרץ לוי ממץ ונישאה לו בשנת 1700. הוא עבר לפשיטת רגל ונפטר ב-1712. גליקל נותרה אלמנה שנית וחיה במצוקה תקופה מסוימת, עד שהתיישבה אצל בתה. מתה במץ ב-1724.
גליקל כתבה את זכרונותיה ביידיש. החלק הראשון הוא סוג של צוואה רוחנית ודברי מוסר. היא כתבה את הדברים כעצות וכתזכורת לילדיה ולנכדיה.
הזיכרונות הם מקור חשוב על חיי יהודים במערב אירופה בסוף המאה ה-17 ותחילת המאה ה-18. גליקל מתארת אירועים היסטוריים כמו השפעות השמועות על שבתי צבי (משיח שקר) ומלחמות השוודים, וגם מתארת חיי יום-יום: קשיי דיור, עבודה, גירושים של קהילות, מחלות ושודדים.
היא מתארת בעדויות אישיות את מצב היהודים בהמבורג ובאלטונה, את הפחד מהשנאה הציבורית, ואת המצוקה כשהקהילה עומדת מול סכנה. היא מתארת גם אירועים חברתיים, כמו חתונות ושידוכים, והשפעות של מלחמות אירופאיות על חיי הקהילה.
בזיכרונות מופיעים רגעים קשים, כמו מות קרובי משפחה, פשיטות ושוד, אך גם פרטים על מסחר, על תחביבים ועל מנהגים קהילתיים. יש תיאור של תאונה בקהילת מץ שבה היו מקרי מוות בטקס תפילה, שהיא מתארת כהתרחשות טראגית וקשורה בעצמה לחיי הקהילה.
הזיכרונות כתובים ביידיש מערבית (סוג של יידיש). זה חשוב משום שכתיבה ביידיש של אישה באותה תקופה נדירה. בשפה שלה משולבים ביטויים עבריים וציטוטים מהמקורות. היא משתמשת בראשי תיבות יהודיים (כמו מו"מ לעסקים) ובביטויים מקומיים להבדיל בין יהודים ולא-יהודים.
כתב ידה הועתק על ידי בני משפחה ועבר לידיהם של חוקרים במאה ה-19. התורמים לפרסם את זיכרונותיה כללו העתקות ותרגומים לגרמנית, באנגלית, בצרפתית ובעברית. יש גם מהדורות מדעיות ועיבודים קצרים, הצגות תיאטרון ושירים המבוססים על חייה.
הזיכרונות של גליקל משמשים היום מקור ללימוד היסטוריה חברתית וללימוד השפה היידית, ומוצגים בין השאר במוזיאון היהודי בברלין כדי להמחיש את חיי היהודים באותה תקופה.
גליקל בת ר' יהודה לייב (1645, 1724) הייתה אישה יהודייה שסחרה וכתבה את זיכרונותיה ביידיש. הזיכרונות נתנו לה שם חשוב אחרי מותה.
גליקל נולדה במבורג. כשהייתה קטנה, המשפחה עברה לאלטונה. היא נישאה צעירה לחיים האמל. יחד הם גרו בהמבורג. גליקל ילדה הרבה ילדים.
בגיל 44 מת בעלה. גליקל נאלצה לנהל את העסק שלו לבד. היא נסעה ונתנה סחורות בערים רחוקות כמו אמסטרדם ומץ. אחר כך נישאה שוב, ובעל זה פשט את הרגל ונפטר. בסוף חייה התגוררה אצל בתה ומתה במץ.
גליקל כתבה זיכרונות ביידיש. היא הקדישה אותם לילדיה. בחיבור יש סיפורים על משפחה, מסחר וקהילה.
הספר עוזר להבין איך חיו יהודים לפני 300 שנים. היא מתארת גם תקופות של מלחמה ופחד, וגם שמחות כמו חתונות. הכתיבה שלה ביידיש חשובה, כי מעט נשים כתבו אז.
העבודה שלה הועתקה על ידי בני משפחה ותורגמה לשפות אחרות. היום אפשר לראות דברים ממנה במוזיאון היהודי בברלין.
תגובות גולשים