גלישון

גלישון, יריעת סלע גדולה שהוסטה אופקית למרחק רב ממקומה. גלישון יכול להיות גוף סלע שלם שנודד מעל תשתית אחרת, וכאשר הוא נחשף הוא נראה בחלקו העליון של הקרום.

גלישונים נוצרים בתהליכים טקטוניים שבהם הקרום נבלע, נדחק ומתכופף. קימוט (כיפוף שכבות הסלע) והעתקה (שבירת הסלע והזזתו לאורך העתק, fault) עובדים יחד. סוג המעוות תלוי בסלעים: שכבות משקע קשות מראות קימוט ברור, בעוד גרניט וגנייס מטים ליצירת מעוות אחיד יותר. בכל המקרים נוטים סלעים עתיקים להופיע מעל סלעים צעירים לאחר ההעתקה.

במקרים רבים גלישון נוצר עקב העתק הפוך שיוצר קמט רובץ. דוגמאות כאלו נצפות בסקוטלנד ובנורווגיה ונחשבו בחלק מהאורוגנזות ההיסטוריות.

לעיתים הסחיפה חושפת חתך של סלע צעיר הכלוא בתוך סלע עתיק. תפיסה כזו נקראת "חלון" או מגרעת (inlier). במקומות אחרים נשארות שיני סלע עתיקות מוקפות סלע צעיר. אלו נקראות חריגות (outlier).

גלישונים נפוצים ברכסי הרים, למשל בהרי האלפים ובהימלאיה. הם מבנים גדולים; המשרעת שלהם עשויה לעתים לעלות על כ-10 ק"מ. מבנים קטנים יותר מראים את הקימוט באופן ברור יותר. בישראל יש דוגמאות בנגב, כמו "אצבע אלוהים" ו"יד השטן", שנוצרו בקימוט ובהעתקה בחרסית שנלכדה בין שכבות אבן גיר.

הגאולוג מרסל אלכסנדר ברטראן (1847, 1907) חקר רכסי היורה. הוא תיאר תהליך שבו שכבות הכיסוי נתרחקו מן התשתית והחלקו מערבה על מישור התנתקות. ברטראן גם חקר את ההעתק בגלרוס והסיק על הזזה של כ-40 ק"מ. את מבני הגלישה קרא "Nappe", מילה צרפתית שפירושה מפה או מפת שולחן, והראה שהם נוצרים בקימוט והעתקה.

גלישון הוא שכבת סלע גדולה שהוזזה ממקומה. שכבת סלע = יריעה גדולה של סלעים.

גלישון נוצר כשהקרקע נדחפת ומתכופפת. קימוט = כיפוף שכבות הסלע. העתק = שבירה והזזה של סלע.
לפעמים חלק סלע קדום נשב מעל חלק צעיר לאחר התזוזה.

לעיתים סחיפה חושפת אזור של סלע צעיר בתוך סלע עתיק. זה נקרא חלון. לפעמים נשארת שן סלע ישנה מוקפת בסלע צעיר. זו חריגה.

גלישונים מצויים בהרים, למשל בהרי האלפים. הם יכולים להיות מאוד רחבים, מעל עשרה קילומטרים. בישראל יש דוגמאות בנגב, כמו "אצבע אלוהים".

המדען מרסל ברטראן חקר את הרכסים. הוא ראה שסלעים זזו לעיתים עשרות קילומטרים. הוא קרא למבנים האלה "Nappe". זה שם בצרפתית.