גן זואולוגי, או ביבר (ממילים בלטינית וביוונית שפירושן מקום להחזקת חיים), הוא אתר שבו מוחזקים חיות בר בשביה ומוצגים לקהל. מטרותיו המודרניות כוללות בידור, חינוך, מחקר ושימור מינים בסכנת הכחדה. במשך הדורות גני החיות היו מוקדי מפגש בין אדם לחיות והם חלק מתרבות הפנאי.
כבר בעת העתיקה החזיקו שליטים ביברים פרטיים עם חיות נדירות. במצרים ובסין היו אוספים מלכותיים. דוגמה חשובה בזמננו היא גן החיות שנברון בוינה, שנטוע במאה ה-18 אך שורשיו קדומים יותר.
ביברים נשמרו בחצרות שליטים גם בתקופות הביניים והרנסאנס. חלקם שימשו להראות כוח או כמתנות בין שליטים. המנאז'רי של ורסאי וגנזים דומים העניקו ידע לחוקרי הטבע.
במאות ה-19 נפתחו גני חיות ציבוריים גדולים. הקולוניאליזם הביא הצגה של חיות זרות באירופה. גן החיות של פריז ושל לונדון נפתחו לציבור והדגישו מחקר וחינוך. גן החיות של שנברון בוינה נחשב הוותיק שעדיין פעיל (נוסד ב-1752).
בתקופה זו השתפרו תנאי המחיה בחלק מהגנים. עלתה המודעות לרווחת החיות והשמירה על מינים בסכנה. גני חיות החלו לנהל גרעיני רבייה ולשחרר חיות לטבע. יחד עם זאת, צמחה גם ביקורת מצד פעילי זכויות בעלי חיים נגד כליאת חיות.
גני חיות כוללים תצוגות למינים שונים: עופות, זוחלים, פרפרים, דגים ואפילו דולפינריום (מבנה לימוד והצגה ליונקים ימיים). ישנם פארקי ספארי שבהם חיות נעות בשטחים פתוחים, אך אלה שונים משמורות טבע שמטרתן לשימור המערכת האקולוגית.
בעבר רבות מהחיות הובאו מציד בטבע. היום רוב החיות במערב נולדו בשבי וגני חיות מחליפים פרטים ביניהם כדי להעשיר את המגוון הגנטי. עדיין קיימים מקרים של חיות שמגיעות מהסחר הבלתי חוקי.
מרבית הגנים המודרניים משקיעים בטיפול וטרינרי ובהעשרה סביבתית, אמצעים שמפעילים את החיות מבחינה מנטלית ופיזית. למרות זאת, רבים סובלים משטחי מחיה קטנים מדי. פעילי זכויות בעלי החיים טוענים שהכליאה אינה מתאימה ומבקשים לשפר תנאים או לסגור גנים בעייתיים.
בגנים מתקדמים מנסים לדמות את הסביבה הטבעית ככל שניתן. חשוב לכל חיה להיות לה מקום מסתור למנוחה והימנעות ממבקרים. לעתים נעשים שינויי תאורה או בקרת אקלים כדי לאפשר הצגה של חיות מאקלימים שונים.
שיטות ישנות כללו כלובי בטון וסורגים. כיום המגמה היא להחליף את הכלובים בתצוגות רחבות המחקות טבע. המעבר יקר ולכן גנים קטנים מתקשים לממונו. פינות ליטוף וטריטוריום מאפשרים מפגש מבוקר בין בני אדם לחיות תויות.
העשרה סביבתית היא הכנסת משחקים, מזון מוסתר או מתקנים שדורשים פתרון בעיה. זה מפחית שעמום ונותן מקום להתנהגויות טבעיות. אימון בחיזוק חיובי הוכח כמועיל להפחתת עקה אצל קופים ומינים אחרים.
חלק מהמינים מתרבים היטב בשבי, וחלקם כמו הפנדה מתקשים. גני חיות מיישמים שיטות טיפול, מקומות מסתור וסביבת רבייה כדי לשפר שיעורי התרבות. התזונה מותאמת למין: טורפים מקבלים בשר ותוספי תזונה, וחיות רגישות מקבלות מזון מולבן.
מתקיימת ביקורת ציבורית ומקצועית על כליאת חיות. חלק מהטענות הן שהשבי גורם לעקה, מדכא טבעית ומפחית רבייה, ושהשימור צריך להתרכז בשמירה על בתי גידול טבעיים.
גני חיות רבים משתתפים בתוכניות שימור ומחקר, מקיימים גרעיני רבייה ומשתפים פעולה עם אוניברסיטאות. פעילויות חינוכיות נועדו להגביר מודעות לשימור הטבע. ארגונים בינלאומיים, כמו איגוד גני החיות והאקווריומים (WAZA), מציבים סטנדרטים ומקדמים תוכניות שימור.
בישראל יש כמה גני חיות מוכרים, כגון גן החיות התנ"כי בירושלים והספארי ברמת גן. בארץ פועלים גם גנים לימודיים, פארקי קופים ומרכזי שימור שמטפלים בחיות בר פצועות ומנסים להשיבן לטבע.
בישראל פועלים אקווריומים, ביניהם המצפה התת-ימי באילת. בעבר פעלו גם דולפינריום בתל אביב.
גן חיות הוא מקום שבו אנשים רואים חיות. יש שם אריות, ג'ירפות, ציפורים ודגים.
בזמנים רחוקים שליטים החזיקו חיות בארמונות. מאז נפתחו גנים לציבור, כמו גן שנברון בוינה מ-1752.
הם מראים חיות לאנשים, מלמדים על טבע, עושים מחקר ועוזרים לשמור על מינים בסכנה. "שימור" פירושו להגן על מינים ולנסות שלא ייעלמו.
מנסים לתת לחיות מקומות שמזכירים להן את הטבע. יש משחקים ואתגרים לחיות, וזה נקרא העשרה. גם מטפלים וטרינרים דואגים להן.
רוב החיות כיום נולדות בשבי. בעבר הביאו חיות מהטבע. היום גנים מחליפים חיות ביניהם כדי לשמור על הבריאות הגנטית.
בדרך כלל אסור לאכול או להאכיל חיות. יש פינות ליטוף שבהן אפשר לגעת בחיות קטנות אבל רק לפי הכללים.
בישראל יש גנים כמו הספארי ברמת גן וגן החיות התנ"כי בירושלים. באילת יש גם אקווריום גדול לתצוגת דגים.
תגובות גולשים