קומביין תבואות

קומביין תבואות הוא מכונה שמשלבת קצירה, דישה וניפוי של התבואה. דישה היא הפרדת הגרעינים מהשיבולים בעזרת חיכוך. התוצאה היא גרעין נקי שניתן להשתמש בו למאכל, ותוצר לוואי נקרא קש, שאריות הגבעולים והעלים עם מעט חומרים מזינים.

במדינת ישראל נדרש רישיון נהיגה למכונה ניידת כדי להפעיל קומביין.

הפטנט על קומביין נרשם ב-1834 על ידי חירם מור. באותה תקופה רשם גם סיירוס מק'קורמיק פטנט על מקצרה מכנית. בתחילת הדרך קומביינים נגררו על ידי סוסים או פרדות, ואחר כך גם על ידי טרקטורים.

בשנות ה-1900 היו כבר מכונות שיכלו לקצור כמות גדולה בשעה. עם הזמן הופיעו קומביינים בעלי מנוע בנזין או דיזל נפרד, ואחר כך קומביינים הנעים בעצמם עם מנוע דיזל.

שינוי חשוב קרה בסוף שנות ה-70 עם כניסת תכנון סיבובי (קומביין מסתובב) על ידי חברת Case IH. במקבץ זה המוץ והתבן הופרדו בעזרת מאוורר רב-עוצמה, והוכנסו מערכות אלקטרוניות לניטור תפוקה. מערכות אלה עזרו להפחית הפסדים ולהגדיל את התפוקה ליחידת קרקע.

העקרון הבסיסי של הקומביין לא השתנה הרבה. המאסף הקדמי חותך ומזין את היבול לתוך גליל הדישה. גליל הדישה זז והלוחות עליו משפשפים את השיבולים.

הגרעינים משתחררים בעקבות הגירוד ונופלים למאסף פנימי. משם הם מועברים בגלילים בורגיים (מגלגלים שדוחפים חומרים) אל מכל האיסוף המרכזי.

בדרכם עוברים הגרעינים נפות, מנערים ומאווררים שמנקים את הדגן מפסולת וקש. הקש, שהוא תערובת של גבעולים ועלים, מובל החוצה בצינורות אל השדה.

למרות החידושים הטכנולוגיים, הקומביין ממשיך לבצע את אותן פעולות יסודיות: קצירה, דישה וניקוי.

קומביין הוא מכונה חקלאית גדולה. הוא קוצר ומפריד את הגרעינים מהצמחים.

גרעין זהו החלק שאוכלים. קש זהו שארית הגבעולים והעלים.

בישראל צריך רישיון כדי לנהוג בקומביין.

הקומביין הומצא בפועל כבר ב-1834 על ידי חירם מור. בתחילה משכו אותו סוסים. אחר כך היו קומביינים עם מנוע דיזל שנעים בעצמם.

בשנות ה-70 הומצא סוג חדש עם פיר סיבובי. הוא הפריד את המוץ מהדגן בעזרת מאוורר חזק.

הקומביין חותך את היבול במאסף הקדמי. לאחר מכן גליל הדישה משפשף את השיבולים.

הגרעינים נופלים למכל. מכונות בתוך הקומביין מנערות ומנפות כדי לנקות את הדגן.

הקש יוצא החוצה ומפוזר בשדה. כך נשארים רק הגרעינים שאפשר לאפשר מהם מזון.