גנו (מערכת הפעלה)

גנו (GNU, ראשי תיבות של "GNU's Not Unix", כלומר "גנו אינו יוניקס") היא משפחה של תוכנות ומערכת הפעלה שנולדה כדי ליצור מערכת חופשית שתתפקד כמו יוניקס. הפרויקט הוביל ליצירת כלים חשובים כמו מהדר GCC, מעטפת Bash והעורך Emacs. החלק הקריטי שהיה חסר לאורך זמן הוא הליבה (kernel), החלק שמנהל את החומרה והתקשורת בין תוכנות.

הפרויקט הוכרז ב-27 בספטמבר 1983. העבודה החלה ברצינות ב-5 בינואר 1984, כשריצ'רד סטולמן עזב את MIT כדי להקדיש זמן לפרויקט. סטולמן כתב את המנשר של גנו (GNU Manifesto) והסביר מדוע הוא רוצה תוכנה חופשית. כדי להבטיח חופש זה נוצר רעיון ה-copyleft, שהפך לבסיס רישיון ה־GPL (הרישיון הציבורי הכללי של GNU). ב-1985 נוסד המוסד לתוכנה חופשית (FSF) לתמיכה בפרויקט.

עד 1990 כבר היו ל-GNU עורך (Emacs), מהדר מצליח (GCC) וכמעט כל הכלים הסטנדרטיים של יוניקס. הליבה החסרה, Hurd, נתקלה בבעיות טכניות ובעימותים בין מפתחים. ב-1991 כתב לינוס טורבאלדס את ליבת לינוקס. בשנת 1992 שינה טורבאלדס את רישיון הלינוקס ל‑GPL, ובשילוב של כלי GNU עם הליבה של לינוקס נוצרה מערכת הפעלה חופשית ועשויה לשימוש, שלעיתים נקראת GNU/Linux. נכון ל-2009 Hurd עדיין בפיתוח, ויש גם ניסיונות להריץ את GNU על ליבות אחרות.

כלים רבים של GNU הותקנו גם על מערכות יוניקס קנייניות. חלק מתוכנות GNU הוסבו גם ל-Windows ו‑Mac OS X.

גנו (GNU) היא קבוצה של תוכנות חופשיות. משמעות השם היא "גנו אינו יוניקס". המטרה הייתה לבנות מערכת כמו יוניקס שאפשר לשתף ולשנות.

הפרויקט הוכרז ב-1983. ריצ'רד סטולמן עזב את MIT ב-1984 כדי לעבוד עליו. הוא כתב את המנשר של גנו. כדי שהתוכנה תישאר חופשית נוצר הרישיון GPL. ב-1985 הוקם ארגון העוזר לפרויקט, ה-FSF.

בשנות ה‑80 נכתבו כלים חשובים כמו Emacs (עורך טקסט) ו‑GCC (מהדר, כלומר מתרגם קוד). מה שהיה חסר היה הליבה (kernel), החלק שאחראי על החומרה במחשב. הליבה של גנו נקראה Hurd והייתה בעייתית. ב-1991 נכתב הקרנל לינוקס, ובשילוב עם כלי GNU נוצרה מערכת עובדת שמכונה GNU/Linux. כמה כלים של גנו פועלים גם על Windows ו‑Mac.

יש מערכות שמבוססות על GNU עם ליבות שונות, למשל:
- GNU/Linux
- GNU/Hurd
- GNU על ליבות של מערכות BSD
- מערכות מיוחדות כמו Cygwin ו‑Nexenta