גרגוריוס הראשון

גרגוריוס הראשון (כינוי: גרגוריוס הגדול), נולד בערך בשנת 540 ונפטר ב־12 במרץ 604. הוא כיהן כאפיפיור מ־3 בספטמבר 590 ועד מותו. היה האפיפיור הראשון שבא מרקע מנזרי, והיה משפיע מאוד בעיצוב תפקיד האפיפיורות בימי הביניים.

גרגוריוס נולד למשפחה פטריקית ברומא. אביו, גורדיאנוס, היה פקיד גבוה. גרגוריוס התחיל בקריירה אזרחית והגיע לדרגה של נציב רומאי (פקיד בכיר), אך עזב כדי להקים מנזר באחוזת משפחתו ולהיות נזיר. בשנות ה־570 היה שליח בקונסטנטינופול (בירת האימפריה הביזנטית), ושם נחשף לדיונים תאולוגיים ולמנהגים שונים.

כשנבחר לאפיפיור, פרסם איגרות שחיזקו את מעמד האפיפיור ואת חשיבות הנזירות, במיוחד של הבנדיקטינים (נזירים שעקבו אחרי חוקיו של בנדיקטוס הקדוש). הוא ראה את תפקידו כראש הכנסייה במערב, ולעתים פעל באופן עצמאי גם מול השלטון הביזנטי.

גרגוריוס ניהל מדיניות פעילה מול הלומברדים (עם גרמני שפלש לאיטליה). הוא מינה פקידים, שלח שגרירים וסייע בצורת סיוע צבאי וכלכלי. לעיתים פעל ללא קבלת אישור הקיסר הביזנטי, כי האמין שלא יוכל לקבל עזרה מהמזרח.

התקפות ולחצים מצד הלומברדים והאימפריה הביזנטית גרמו לו לחתור לשלום ולפעמים לשלם סכומי כסף כדי להסיר מצור. בסופו של דבר נחתם הסכם שלום ב־599, אם כי המצב החזיק לאורך זמן מוגבל.

גרגוריוס הדגיש את עליונות מוסד האפיפיורות. הוא ריכז סמכויות הבישוף של רומא תחת התואר הלטיני "סרבוס סרבורום דאי", כלומר "משרת משרתיו של האל" (הסבר: תואר שהדגיש שהוא אחראי בפני אלוהים על הכהונה). כפי שכיהן אב מנזר על קהילתו, כך גרגוריוס ראה את עצמו אחראי רוחנית על הכנסייה כולה.

בזמן שלטונו עוצב גם רעיון הכפרה (הפחתת ייסורים לאחר המוות בזכות מעשים טובים במהלך החיים). רעיון זה השפיע על תפיסות מאוחרות יותר לגבי חיי אחרי המוות ותפקיד המעשים והציווים הדתיים.

גרגוריוס הציע שלא לכפות המרת דת על יהודים. הוא הורה שלא לבצע מעשים שפוגעים בעקרונות האמונה הנוצרית, וגם אמר שלא נכון שיהודים יכהנו בתפקידים סמכותיים על נוצרים.

גרגוריוס השאיר גוף גדול של מכתבים ועבודות תיאולוגיות ופוליטיות. הוא נחשב גם לאיש פרקטי ומנהיג מוכשר וגם לנזיר שמאמין בניסים ובקדושים. המוזיקה הקרויה "המזמור הגרגוריאני" נקשרה לשמו, אף שאין הוכחה שהוא עצמו כתב את המנגינות.

לאחר מותו זכה למעמד קדוש בחוגים נוצריים. האפיפיור בוניפקיוס השמיני הכריז עליו קדוש רשמית בשנת 1295. יום ההכתרה שלו נחגג ב־3 בספטמבר בכנסייה הקתולית והאנגליקנית; יום מותו/קבורתו (12 במרץ) מצוין בכנסיות האורתודוקסית והפרוטסטנטית.

גרגוריוס השפיע על הפצת הנצרות באיים הבריטיים, ובעיקר על משלוחו של אוגוסטין מקנטרברי והמרת ממלכת קנט. הסופר תומאס מאן השתמש באגדות על חייו כבסיס לרומן שלו משנת 1951.

גרגוריוס הראשון נולד בערך ב־540 ונפטר ב־604. הוא היה אפיפיור מ־590 ועד מותו. הוא היה האפיפיור הראשון שבא מנזיר.

גרגוריוס נולד למשפחה עשירה ברומא. בתחילה עבד בעבודה ממשלתית חשובה. אחר כך הפך לנזיר ופתח מנזר בחצר משפחתו.

בשנים שלטונו היו קרבות באיטליה. גרגוריוס עזר להגן על רומא. הוא דיבר עם מלכים ולוחמים כדי להשיג שלום ולעיתים שילם כסף כדי להרגיע מצור.

גרגוריוס קיבל תואר בלטינית: "סרבוס סרבורום דאי". פירושו "משרת משרתיו של האל". הוא ראה את עצמו אחראי על הכנסייה והכעס על מי שלא מתנהג נכון.

הוא גם קידם רעיון שאם עושים מעשים טובים בחיים, זה יכול להפחית סבל אחרי המוות. זו דרך לחשוב שהמעשים שלנו חשובים.

גרגוריוס אמר שלא כדאי לכפות על אנשים לשנות דתם. הוא גם אמר שלא ראוי שיהודים יהיו בעלי סמכות על נוצרים.

גרגוריוס כתב הרבה מכתבים. מאז אנשים זוכרים אותו גם בגלל המוזיקה שנקראת על שמו, "מזמור גרגוריאני". אפשר שלא הוא כתב אותה, אבל השם שלו נשאר.

הכריזו עליו קדוש רשמית ב־1295. בכותל הכנסיות מציינים אותו ב־3 בספטמבר או ב־12 במרץ. סיפוריו שימשו סופרים אחר כך, ואחד מהם כתב ספר בהשראת חייו.