גרורה

גרורה (Metastasis) היא גידול סרטני שנוצר באיבר מרוחק מהגידול הראשוני. המקור המילה ביוונית ופירושו העברה.

איברים נפוצים לגרורות הם הריאות, הכבד, המוח והעצמות. גרורות נוצרות בתהליך רב־שלבי. תאים סרטניים ניתקים מן הגידול הראשוני, חודרים לכלי דם או לכלי לימפה (מערכת של נוזל ונקודות סינון בגוף), נודדים, ואז יוצאים מהכלים ומתיישבים באיברים רחוקים.

התהליך כולל הינתקות מהגידול, חדירה לדופן כלי דם או לימפה, נדידה בדם או בלימפה, יציאה מהכלים והשתרשות באיבר השניוני. רק תאים בעלי תכונות מתאימות מצליחים להשלים את כל השלבים. לפעמים גרורות נשארות רדומות חודשים ולעתים שנים לפני שהן מתחילות לגדול.

ההתפשטות אינה אקראית. כבר ב־1889 הציע סטיבן פאגט את היפותזת ה"Seed and Soil". לפי הרעיון, גרורה תצמח כשהתא הסרטני (Seed) מתאים לסביבת האיבר (Soil). למשל, סרטן הערמונית נוטה לגרום לגרורות בעצמות, וסרטן המעי הגס לעיתים פושט לכבד.

התסמינים משתנים לפי האיבר הנגוע. גרורות בריאות, בכבד, במוח ובעצמות עלולות לגרום לתסמינים מקומיים. אצל חלק מהמטופלים לא יהיו תסמינים כלל.

גרורות עשויות להתגלות בעת אבחון הגידול הראשוני או בזמן מאוחר יותר. אין בדיקה בודדת לאבחנה; בוחרים בדיקות לפי סוג הגידול ותסמיני החולה.

בדיקות דם שגרתיות עלולות להעיד על בעיות, למשל תפקודי כבד חריגים שמרמזים על גרורות בכבד. קיימים סמנים ספציפיים בדם, כמו PSA בסרטן הערמונית ו־CA‑125 בסרטן השחלות. עלייה בסמנים יכולה לרמז על התפשטות, אך אינו אבחנה סופית.

בדיקות דימות (צילום, CT, MRI, PET) נבחרות לפי סוג הגידול והאיברים החשודים. מטרתן למצוא גרורות ולערוך מעקב.

אנדוסקופיה היא בדיקה שמכניסה צינור דק עם מצלמה כדי להסתכל פנימית באיברים. במהלך הבדיקה ניתן גם לקחת דגימות.

ביופסיה היא לקיחת דגימת רקמה קטנה לבדיקה פתולוגית. היא עוזרת להבחין אם הממצא סרטני.

הטיפול נקבע לפי סוג הגידול, מספר הגרורות, מיקומן, גיל ומצב המטופל.

בטיפול מערכתי ניתנים חומרים הנעים בדם ומשפיעים על כל התאים בגוף. טיפולים כאלה כוללים הורמונים, כימותרפיה וטיפולים ביולוגיים. בדרך כלל בוחרים בטיפול זה כשיש חשד לגרורות מרובות.

הטיפול המקומי מתמקד באזור הגרורה. הוא כולל ניתוח להסרת גרורות וטיפול בקרינה. מתאים כשהמטרה היא טיפול חזק ומהיר באזור מסוים.

טיפול מניעתי ניתן אחרי הסרת הגידול הראשוני כדי למנוע שגשוג של תאים סרטניים מבודדים שהגיעו לאיברים מרוחקים. ניתן לתת אותו בשיטות מערכתיות או מקומיות.

טיפול פליאטיבי מיועד להקל בתסמינים ובכאב ולעיתים ניתן ביחד עם טיפולים אחרים. מטרתו לשפר את איכות החיים, גם כשלא ניתן לרפא.

ברוב המקרים טיפולים בקשיי ריפוי, אך יש סוגי סרטן שניתנים לטיפול גם אחרי הופעת גרורות, כגון סרטן הערמונית וסרטן בלוטת התריס. מדענים ממשיכים לחקור טיפולים חדשים במחקרים קליניים.

גרורות הן הגורם העיקרי לתמותה בסרטן. מחקרים מראים ש־60, 70% מהחולים מציגים מחלה גרורתית כבר בעת האבחנה. קיומן של גרורות משפיע על דרגת המחלה ועל סוג הטיפול. המטרות של הטיפול הן לשלוט בהתפתחות ובהתקדמות המחלה, להקל בתסמינים ולעיתים להאריך חיים.

גרורה היא גידול שנוצר במקום אחר בגוף. המילה באנגלית היא Metastasis. מקור המילה ביוונית ופירושה העברה.

גרורות נוצרות כשהתאים מהגידול הראשוני עוזבים אותו. הם נכנסים לדם או ללימפה. לימפה הוא נוזל בגוף שנושא חומרים ומגן על הגוף. התאים נודדים ומתיישבים באיבר רחוק. שם הם יכולים להתחיל לגדול שוב.

התהליך כולל הפרדה מהגידול, כניסה לכלי דם או ללימפה, נסיעה ויציאה כדי להיקבע באיבר חדש.

גרורות נפוצות בריאות, בכבד, במוח ובעצמות. הרעיון של "Seed and Soil" הוצג על ידי סטיבן פאגט ב־1889. כלומר התא צריך להתאים לסביבה כדי לצמוח.

התסמינים תלוים במיקום הגרורה. לפעמים אין תסמינים כלל.

בודקים גרורות בעזרת בדיקות דם, בדיקות דימות, אנדוסקופיה וביופסיה.

בדיקות דם יכולות להראות בעיות, ולעיתים יש סמנים מיוחדים בדם כמו PSA.

בדיקות דימות מוצגות כמו תמונות של אברי הגוף. רופאים בוחרים את הבדיקה לפי סוג הסרטן.

אנדוסקופיה היא הסתכלות עם צינור דק שמכיל מצלמה. לפעמים לוקחים דגימה באותה בדיקה.

ביופסיה היא לקיחת דגימת רקמה לבדיקה. כך בודקים אם הממצא סרטני.

יש כמה סוגי טיפול. טיפול שמגיע לכל הגוף נקרא טיפוּל מערכתית. טיפול שמטפל באזור אחד נקרא טיפול מקומי. טיפול מניעתי מנסה למנוע גרורות אחרי ניתוח. טיפול פליאטיבי מקל על כאב ותסמינים.

חלק מהסרטן נרפא גם אחרי גרורות, אך בדרך כלל גרורות מקשות על הריפוי. רופאים ומדענים עדיין מפתחים טיפולים חדשים.