גרייס אגילר

גרייס אגילר (2 ביוני 1816, 16 בספטמבר 1847) הייתה סופרת ומשוררת יהודייה-בריטית במאה ה‑19. משפחתה הוצאה מפורטוגל בגלל רדיפות דתיות של אותה תקופה, והגיעה לשכונת האקני בלונדון. היא קיבלה חינוך ביתי, ושמעה בבית סיפורים משפחתיים על ההיסטוריה היהודית ועל בריחת המשפחה מרדיפות.

חלתה בילדות במחלה כרונית, שכללה חצבת שפגעה בעמוד השדרה. מצב בריאותה הרופף אילץ אותה לשהות בחופים ובכפרים לטיפוח הגוף, אך גם הגביה בה את ענייניה בטבע ובקריאה. היא כתבה יומן מאז גיל שבע והשתתפה בחיי חברה מוגבלים.

אגילר כתבה רומנים, מאמרים והגיגים דתיים. כבר בגיל צעיר ניסתה לכתוב מחזה ורומן היסטורי על תקופת האינקוויזיציה; האינקוויזיציה היא מערכת משפטית נוצרית שרדפה אנשים בגלל אמונתם. ספריה תורגמו לגרמנית, צרפתית ולעברית. חלק מכתביה הופיעו רק אחרי מותה.

היא ניסתה לפרנס את משפחתה בכתיבה. בין ספריה המוקדמים היו שירים, רומנים והתייחסויות לחשיבות האם בבית ובחינוך הילדים.

ב‑1842 פורסם ספרה המרכזי "רוח היהדות". הספר דן בצרכיה הרוחניים של האישה היהודייה ובחשיבות החינוך היהודי. אגילר דרשה שנשים ילמדו את התנ"ך באנגלית; התנ"ך הוא אוסף הספרים הקדושים של היהדות. היא גם הביעה ביקורת על חלק מהממסד הרבני, שלדבריה לא שם דגש על לימוד התנ"ך.

הספר עורר עניין גם בקרב קוראים נוצרים. פרסום הספר חשף ויכוחים ציבוריים על תרגום התנ"ך ועל מקומה של האישה בקהילה.

ב‑1845 יצא לאור הספר "נשות ישראל", שבו תיארה דמויות נשיות בולטות מהתנ"ך, תלמוד והתקופה המודרנית. מטרתה הייתה לעודד נשים יהודיות להיות גאות בדתן ובזהותן ולפתח את עצמן רוחנית ואינטלקטואלית.

בשנותיה האחרונות פרסמה גם חיבורים שהזכירו את ההיסטוריה המשפחתית שלה ואת יחסיה בין יהודים לנוצרים. היא דחתה התבוללות וקראה לשיח כנה בין הקהילות.

אגילר הייתה הסופרת היהודייה המפורסמת ביותר בתקופה הויקטוריאנית. כתביה הגיעו לקהל נוצרי נרחב ועזרו להציג את היהדות מפי יהודייה. ספריה הודפסו במהדורות נוספות שנים רבות לאחר מותה; היא השפיעה על כתיבה יהודית נשית ועל הקמת מוסדות חינוך לנשים.

היא כתבה כעשר עד שתים-עשר יצירות שונות, כולל "רוח היהדות" ו"נשות ישראל". רבים מכתביה ראו אור באנגליה ובארצות הברית, והתורגמו לשפות נוספות.

גרייס אגילר נולדה ב‑1816 ולמדה בבית. משפחתה ברחה מפורטוגל בגלל רדיפות דתיות. רדיפות דתיות פירושן שאנשים נרדפו בגלל האמונה שלהם.

היא חלתה בילדות והמחלה שיחקה תפקיד גדול בחייה. היא אהבה לכתוב יומן ולקרוא ספרים.

גרייס כתבה סיפורים, שירים ורומנים על יהודים והיסטוריה. היא כתבה גם על תפקיד האישה בבית ובחינוך הילדים.

ב‑1842 יצא ספר חשוב שלה בשם "רוח היהדות". הוא מדבר על חינוך של ילדים ועל הצורך שהנשים יבינו את התנ"ך. התנ"ך הוא הספרים הקדושים של היהודים.

ב‑1845 פרסמה את "נשות ישראל". בספר זה היא מספרת על נשים יהודיות חשובות. היא רצתה שנשים יהיו גאות בדת שלהן.

גרייס הפכה למפורסמת בתקופתה. הרבה קוראים לא יהודיים קראו את ספריה ולמדו על יהדות ממנה.

היא מתה ב‑1847, כשהייתה רק בת 31. היא נקברה בבית הקברות היהודי בעיר שבה מתה.