גרש

גרש (׳) הוא סימן פיסוק בעברית. הוא נראה כמו מירכה בודדת או אפוסטרוף. בדרך כלל שמים אותו אחרי אות כדי לסמן קיצור, למשל: מ׳ = מטר, ר׳ = רבי, גב׳ = גברת, מס׳ = מספר.

הגרש משמש גם כתו דיאקריטי (תו שמוסיף מידע על ההגייה). במשמעות זו הוא משנה את הגייתן של אותיות כדי לייצג צלילים שאינם בחלק ממערכת ההגאים ההיסטורית של העברית. משתמשים בו גם במקום סימונים אחרים כדי לייצג הגאים זרים.

גרש משמש לכתוב צלילים זרים באותיות עבריות, כולל בתעתיק שמות זרים. לעיתים יש חוסר ודאות: למשל צורת הצמדת גרש לאות בודדת עלולה להתפרש בכמה דרכים.

בכתיבת מילים מערביות הגרש מסייע להבחין בין עיצורים שנחציים או אמפתיים בערבית, כפי שהנקודות במקרא הערבי עושות.

השימושים השונים גורמים לעתים לבלבול. לדוגמה בכתב יד קשה להבחין בין גרש לפני מירכאות או אחרי אות בודדת. מסיבות פרקטיות אנשים לעתים משתמשים באפוסטרוף במקום בגרש.

הגרש הוא גם שמו של טעם מקרא, סימן טונלי שמסמן את ההטעמה בעת קריאת המקרא. טעם זה נקרא גם "טרס".

בהקלדה יומיומית, במיוחד במערכות שלא תומכות בסימנים עבריים מיוחדים, משתמשים באפוסטרוף במקום הגרש. מבחינה טיפוגרפית גרש ואפוסטרוף אינם זהים, וזה משפיע על מראה הטקסט ועל פירושו במצבים מסוימים.

גרש (׳) הוא סימן קטן בעברית. הוא נראה כמו מירכה בודדת. שמים אותו לפעמים אחרי אות כדי לקצר מילה. דוגמאות: מ׳ = מטר, ר׳ = רבי.

הגרש יכול גם לשנות את צליל האות. דיאקריטי זהו תו שמסביר איך להגות מילה.

משתמשים בגרש לכתוב צלילים זרים בעברית. גם בתעתוק מערבית הגרש מסייע לייצג צלילים מיוחדים.

לגרש יש משמעות נוספת: זהו גם טעם מקרא. טעם מקרא הוא סימן בשירה של התנ"ך. טעם זה נקרא טרס.

כשמקלידים בעברית משתמשים לעתים באפוסטרוף במקום הגרש. הם נראים דומים, אבל הם לא בדיוק אותו סימן.