ג'ון מרשל

ג'ון מרשל (24 בספטמבר 1755, 6 ביולי 1835) כיהן כנשיא בית המשפט העליון של ארצות הברית מ-1801 ועד מותו. לפני כן שימש כמזכיר המדינה של ארצות הברית בשנים 1800, 1801 תחת הנשיא ג'ון אדמס.

ג'ון מרשל נולד בג'רמנטאון, וירג'יניה, הבכור מבין כ-15 ילדים. משפחתו הייתה בעלת קרקעות נרחבות. השכלתו הפורמלית הייתה מוגבלת והוא למד בעיקר בבית ובקריאה.

ב-1775 הצטרף לחטיבת מתנדבים בווירג'יניה, ובהמשך שירת בצבא הקונטיננטלי תחת ג'ורג' וושינגטון. הוא לחם במלחמות קשות ושירת עד 1779. הוצב בחורף קשה בעמק פורג' והגיע לדרגת קפטן.

בשנת 1780 קיבל רישיון עריכת דין לאחר לימודים קצרים. פעילותו כעורך דין בריצ'מונד הבסיסה את שמו. הוא נבחר לאספה המחוקקת של וירג'יניה ותמך באשרור חוקת ארצות הברית. מרשל נמנה עם הפדרליסטים, שתמכו בחיזוק הממשל הפדרלי.

ב-1797 השתתף במשלחת דיפלומטית לצרפת בפרשת ה-XYZ. ב-1799 נבחר לבית הנבחרים הפדרלי וב-1800 מונה למזכיר המדינה. בינואר 1801 מינה אותו הנשיא ג'ון אדמס לנשיא בית המשפט העליון.

כהונתו נמשכה 34 שנים והייתה הארוכה ביותר בתולדות התפקיד. בית המשפט דן יותר מאלף תיקים בתקופה זו. מרשל כתב 519 דעות אישיות. פסקיו יצרו גוף של דוקטרינות חוקתיות שחיזק את מעמד הממשל הפדרלי ואת סמכות הרשות השופטת.

הישג מרכזי שלו היה קביעת סמכות הביקורת השיפוטית ("ביקורת שיפוטית" = הסמכות של בית המשפט לבטל חוקים שאינם מתאימים לחוקה). הקביעה נתנה לבית המשפט העליון יכולת לבחון חוקיות חוקים מול החוקה.

במקרה זה ב-1803 בית המשפט קבע כי החקיקה המאפשרת למרבורי לתבוע את מדיסון הייתה לא-חוקתית. בכך נוסדה בפועל הסמכות של בית המשפט לקבוע אם חוקים עומדים בחוקה.

מרשל השפיע בהליך הדחתו של השופט סמואל צ'ייס. בסופו של דבר צ'ייס לא הודח. במקרה של ארון בר, ששימש כסגן נשיא, מרשל הדגיש הגדרה מחמירה של בגידה, ובר זוכה.

ב-1810 קבע בית המשפט כי מדינת ג'ורג'יה לא יכולה לבטל חוזי מכר של קרקעות שנעשו בעבר. מרשל חיבר את דעת הרוב.

ב-1819 נקבע כי הקונגרס יכול להקים בנק פדרלי. מרשל הסביר כי סמכויות מסוימות אינן כתובות במפורש בחוקה, אך נדרשות למטרות החקיקה.

ב-1824 חיזק בית המשפט את סמכות הקונגרס לדון במסחר בין מדינות. מרשל פרש את "סעיף המסחר" ורוחב פירושו לכלול גם שיט במים טריטוריאליים.

במקרה זה קבע מרשל כי שבט הצ'רוקי הוא קהילה נפרדת ושג'ורג'יה אינה רשאית לחוקק על אדמותיו. החלטתו לא נאכפה בפועל, והגירוש של האינדיאנים התרחש מאוחר יותר.

מרשל כתב ביוגרפיה רחבה על ג'ורג' וושינגטון. הוא היה אב לעשרה ילדים וטיפל באשתו החולה. מת בפילדלפיה ב-1835 לאחר ניתוח להסרת אבני כליה. מסקנתו המשפטית והדעת הרוב שלו הניחו יסוד לחיזוק החוקה ולסמכות הרשות השופטת. במשך כהונתו יצר גוף משפטי שהשפיע על צורת השלטון בארצות הברית. היה חבר הבונים החופשיים בלשכות בריצ'מונד.

ג'ון מרשל נולד ב-1755 בוירג'יניה. הוא היה הבכור מבין הרבה אחים ואחיות. הוא התנדב לצבא במלחמת העצמאות ושרת אצל ג'ורג' וושינגטון.

מרשל למד מעט בבתי ספר. את רוב הדברים למד בבית ובקריאה. ב-1780 הפך לעורך דין ועבד בעיר ריצ'מונד.

הוא כיהן בממשל של וירג'יניה. תמך בחוקה של ארצות הברית. הצטרף למפלגה הפדרליסטית, שתמכה בחיזוק הממשל הפדרלי.

ב-1800 מונה על ידי הנשיא ג'ון אדמס למזכיר המדינה. חודשים אחר כך מונה לנשיא בית המשפט העליון.

מרשל כיהן כראש בית המשפט העליון 34 שנים. הוא כתב הרבה פסקי דין. בזכותו לבית המשפט הייתה היכולת לבדוק אם חוקי הקונגרס מתאימים לחוקה. זאת נקראת "ביקורת שיפוטית" (הסמכות של השופטים לבטל חוקים שנוגדים את החוקה).

- מרבורי נגד מדיסון (1803): ביססו את זכות בית המשפט לבדוק חוקים.
- מקקלוץ' נגד מרילנד (1819): קבעו שהקונגרס יכול להקים בנק לאומי.
- גיבונס נגד אוגדן (1824): חיזקו את כוח הקונגרס על מסחר בין מדינות.
- ווסטר נגד ג'ורג'יה (1832): קבעו שהצ'רוקי נחשבים קהילה נפרדת. ההחלטה לא נאכפה, ובסוף רבים הצ'רוקי גורשו בכוח.

מרשל כתב ביוגרפיה על ג'ורג' וושינגטון. היו לו עשרה ילדים. הוא מת ב-1835 בניתוח. פסקיו עזרו לחזק את החוקה ואת כוח בית המשפט.