ד

ד' (שם האות: דָּלֶת) היא האות הרביעית באלפבית העברי. בפי יהודי תימן נקראת האות דָּאל.

על פי מיון האותיות לפי מקום ההגייה, ד' נמנית עם חמש האותיות הלשוניות (דטלנ"ת). היא אחת מהשש אותיות שבקבוצה בג"ד כפ"ת, שקולטות דגש קל בתחילת מילה ולאחר שווא נח (שווא נח = שווא שנחשב "מנוח" ולא נהגה כצירה).
כיום רוב דוברי העברית בישראל לא מבחינים בין ד' דגושה (עם דגש) לד' רפה (בלי דגש), שתיהן נהגות כמו ה‑d במילה האנגלית Dog. היסטורית ד' דגושה הייתה עצור ([d]) וד' רפה הייתה חוכך שיני ([ð]), כמו ה‑th במילה האנגלית Then. יש עדות יהודיות שממשיכות להבחין כך.

בסבירות שמה של האות הוא דל"ת, משום שבכתב עברי עתיק צורתה דמתה לדלת. בקודים מודרניים האות מיוצגת ב‑Unicode כ‑05D3 ובקוד ASCII כערך E3. בקוד מורס מופיעה הרצף "..-" (קו נקודה נקודה). באלף-בית צלילי היא מיוצגת על ידי המלה "דוד". באיתות בדגלי סמפור מייצגים את ד' שני דגלים, אחד פונה מטה, והשני פונה מעלה.

בערך הגימטרי ד' היא 4. לכן יום ד' הוא יום רביעי, וכיתה ד' היא הכיתה הרביעית. כאשר האות מופיעה בתחילת שנת לוח עברי היא מציינת 4,000; למשל שנת ד'תתנ"א מסומנת כשנת 4851 בלוח העברי. בשפה העברית מודרנית שיעור השימוש באות ד' הוא כ‑2.59% מכלל האותיות.
בקבלה האות מסמלת דלייה וקבלה. בקרב חלק מהיהודים הדתיים נוהגים לציין את שם ה' על ידי האות ד' במקום האות ה', כדי להימנע בכתיבה מן הקדושה של האות ה' ולמנוע צורך בגניזה.

ד' (דלת) היא האות הרביעית באותיות העבריות. בתימן קוראים לה דאל.

ברוב העברית היום ד' נשמעת כמו D באנגלית, כמו במילה Dog. פעם היא גם נשמעה כמו 'th' ב־Then. כמה קהילות עדיין מבטאות כך.

השם דלת ייתכן כי האות נראתה כמו דלת בכתבים ישנים. בקוד Unicode היא 05D3. בקוד מורס מופיעה "..-". בבירייל יש לה נקודות משלה. באלפבית צלילי אומרים "דוד" כדי לציין את האות. באיתות בדגלים אחד מהם פונה מטה והשני פונה למעלה.

בגימטריה ד' שווה 4. לכן יום ד' הוא יום רביעי. כיתה ד' היא הכיתה הרביעית. אם הכותבים שמים ד' בתחילת שנת עברי, זו מציינת 4,000. חלק מהיהודים כותבים ד' במקום ה' כדי לא לכתוב את השם המלא של ה'.