דָּאלִי (גם דאאל או דאל; בגאורגית: দალი) היא אלת הציד במיתולוגיה הגאורגית של אזור הקווקז. היא פטרונית של חיות הרים שסועי פרסה, יעלים, צבאים וכדומה, ומגינה עליהן. ציידים שהכבידו על הטאבו (איסורים דתיים וחברתיים שקשורים לטוהר ולציד) והציעו מנחות לה הבטיחו לעצמם הצלחה; מי שהפר אותם עלול להינזק.
דאלי בולטת במיוחד בסיפורי הסוואנים, תת‑קבוצה אתנית בצפון‑מערב גאורגיה. העדויות לה מופיעות במיתוסים, בלדות ושירי ריקוד שסופרו ובוצעו במשך דורות. מחקרים שדה ותיעוד של חוקרים גאורגים מהמאה ה‑20 שימרו רבות מהמסורות הללו, שלפי חלקם שורשיהן עתיקים ביותר.
השם "דאלי" אינו ברור במקורו. הוצעו קשרים למילים שפירושן "בוקר" או אפילו למילים שמשמעותן "אל" בשפות הקווקזיות, אך הדיון פתוח. בדיאלוגים אזוריים קיבלה דאלי שמות מקומיים כמו "מלכת היער" או "דאלי של הסלעים", שמשקפים תפקידים ואסוציאציות שונות.
היא מתוארת בדרך כלל כאישה צעירה ויפה בעלת שיער זהוב זוהר ועור לבן כמעט זוהר. לעתים היא עירומה ולעתים לבושה בלבנים; לפעמים היא נוטלת את צורת החיה שהיא שומרת עליה. ביתה הוא מערה גבוהה בהרים, או לעתים עץ עצום וחלול. שערה היה מוטיב מרכזי: הוא מוזכר כזהוב ואף כנושא כוח על‑טבעי, ולעתים שימש גם ככלי עונש וכגאולה בסיפורים.
דאלי מוגנת על חיות ההרים ומסמנת חלקן כמיוחדות בעזרת סימנים כמו מעיל לבן או קרניים מוזהבות. צייד שפגע בחיה המסומנת עלול להיענש, לעיתים בחוסר הצלחה בציד ואף באסון. סיפורים רבים מדגישים יחס אלים‑אדיר שמקבל מי שמתנהג בחמדנות כלפי הטרף.
הטאבו סביב הציד עסק בטוהר רוחני ובמניעת ציד יתר. ציידים נדרשו להימנע מקשר מיני לפני היציאה לציד, ולהימנע ממגע עם נשים בטומאה, ולהקריב מנחות קטנות לפני ואחרי הציד. שמירת הטאבו הבטיחה מזל טוב וציד מספק; הפרתן יכלה להיות מתוקנת בחלק מהמקרים בעזרת מנחות מתאימות.
בסיפורים דאלי נוטה לקחת ציידים בני תמותה למאהבים. היא מעניקה להם הצלחה בציד ותכשיטים, אך הקשר מסוכן: אם הצייד בוגד או חושף את הקשר, דאלי עלולה לנקוט בעונש. היחסים האלה מדגישים את מעמדה הכוחנית והבלתי‑יציבה כלפי בני האדם.
לדאלי קשר לסמלים של מעבר, כמו השחר וכוכב הבוקר. ציידים נהגו לצאת לפני בוקר ולפנות תחינות לדאלי. בערב השנה החדשה נמסרו לה לחמים טקסיים מסומנים, והחגיגות הללו סימנו מעבר בין שנה לשנה.
הקשר המפורסם ביותר הוא עם הצייד בֶּתְכִּיל, שאהבתו לדאלי מסתיימת באסון: אחרי בגידה או אובדן המזכרת שניתנה לו על ידה, דאלי מושכת אותו לפסגת סלע ושולחת אותו לנפילה שמובילה למותו. הסיפור הוצג בשירי ריקוד סוואניים וטקסים מקומיים.
בסיפור אחר, צייד עשיר בשם מנגור הלבן חווה רומן עם דאלי. כשהוא נרדף באויבים, דאלי מופיעה ומצילה אותו, ריפאה את פצעיו והחזירהו הביתה, הדגמה לכוחה להזיק ולרפא.
שיר וריקוד עממי מסביר מקרה שבו דאלי יולדת תינוק על סלעים. תינוק זה מוצל על ידי צייד ומוצע לו בחירה: להיות מאהבה או לקבל הצלחה בציד. שיר זה משמש טקס לפני שיציאה לציד.
כמה גרסאות מספרות שדאלי ילדה את הגיבור אמירני. סיפורי לידתו שונים: בכל הגרסאות הילד נושא איתו גורל מיוחד, ולעיתים מעורבים בהצלה וטבילה נוצרית מאוחרת.
לאחר כניסת הנצרות לגאורגיה, דאלי נדחקה בחלק מהסיפורים על ידי דמויות נוצריות כמו גיאורגי הקדוש, שהוצג ככוח מתנגד שמגן על ציידים מסוימים. זה משקף שינוי דתי ותרבותי בסיפורי היער והציד.
במערכת האמונות הסוואנית דאלי פעלה לפעמים לצד אלוהויות ציד אחרות, כגון האלה של חיות קטנות או מלאכי יער מקומיים. דמותה שותפה לרשת של סמלים ופולחנים מקומיים.
הדמות וקווי הסיפור של דאלי זכורים להשוואות עם אלות ציד אחרות, כמו ארטמיס היוונית או דמויות אירופיות של רוחות יער. אסוציאציותיה לזהב, לפיתוי ולכוכב הבוקר קישרו חוקרים גם לאלות יופיו ומלחמה מזרחיות.
המורשת של דאלי נשארה חלק חשוב בתודעה התרבותית הגאורגית: שירים, ריקודים ומסורות כפריות ממשיכות להזכיר את שמה, וחלק מהציידים המבוגרים עדיין מדווחים על אמונה אפשרית בקיומה.
דאלי היא אלת ציד מהארץ גאורגיה שבקווקז. היא שומרת על חיות ההרים כמו יעלים וצבאים. ציידים שמכבדים את הכללים שלה זוכים למזל טוב בציד.
היא מתוארת כאישה יפה עם שיער זהוב מאוד. לפעמים היא הופכת לחיה כדי להסתתר. ביתה הוא מערה גבוהה בהרים.
היו כללים שנועדו לשמור על טוהר לפני היציאה לציד. ציידים נתנו מנחות קטנות, כמו לחם מיוחד, כדי לכבד אותה. כך נטען שהם יקבלו מספיק אוכל למשפחה.
בכמה סיפורים דאלי הפכה לאהובה של צייד. חלק מהסיפורים מסתיימים באירועים קשים, מפני שלפעמים היו קנאות או פרידה. בסיפור מפורסם בשם בטכיל, הצייד עוקב אחרי דאלי ומחליק מהצוק.
השיער הזהוב של דאלי חשוב בסיפורים. אנשים ניסו לחתוך או להסתיר אותו כדי לשנות את יחסיה איתם. ברוב הסיפורים השיער נותן לה כוח מיוחד.
דאלי קשורה לשחר ולכוכב הבוקר. בערב השנה החדשה היו מכינים לה לחם טקסי. שירי וריקודי העם מספרים על לידת תינוקות הקשורים אליה, כמו אמירני.
למרות שהאמונות השתנו אחרי כניסת הנצרות, שירים וריקודים שמזכירים את דאלי נשמרו. היום מספרים על דאלי כחלק ממסורת עתיקה של הרים וציד.
