דאקיה

דאקיה (בלטינית: Dacia) הייתה ארץ של העם הדאקי במזרח אירופה. גבולותיה כללו את הרי הקרפטים בצפון, את הדנובה בדרום, את נהר הטיסה (בחלקו של היום בהונגריה) במערב ואת נהר טיראס (דניסטר של היום) במזרח. שטחה החופף ברובו לרומניה ולרפובליקת מולדובה של ימינו. בירתה הייתה סרמיזגטוזה.

הדאקים נקשרו לשבטים תרקיים. היו להם כלי נשק מיוחדים כמו החרב המעוגלת Falx Dacica (פלקס דאקיקה), שייתכן ששמה השפיע על שמם. היו מוכרים אצל היוונים כ"גטים" ועל ידי הרומאים כ"דאקים".

גבולות דאקיה השתנו עם השנים. במעמקי ההיסטוריה היא כללה את טרנסילבניה והאזורים שמסביב. הערים הראשיות כללו את סרמיזגטוזה, אפולום ונאפוקה.

לפני המגע עם רומא הייתה לדאקים תרבות מפותחת. היא הושפעה מהסקיתים (עם נוודים) והקלטים (פולשים אירופיים). ההיסטוריון הרודוטוס מזכיר את האל זלמוקסיס (אל דתי) ואת האמונה בנצחיות הנשמה. הדאקים גם האמינו באלים נוספים כמו גבליזיס ובנדיס.

החברה נחלקה לשני מעמדות: אריסטוקרטיה (טאראבוסטס) והעם הפשוט (קומאטי). לאריסטוקרטים הייתה זכות לכסות את ראשם והם לבשו כובע לבד. הרומאים כינו אותם Pileati (חובשי לבד). העם הפשוט כלל את רוב הלוחמים, האיכרים ובעלי המלאכה, והרומאים כינו אותם Capillati (ארוכי השיער).

הדאקים פיתחו חומות מיוחדות שנקראו Murus Dacicus (חומה דאקית). מערכת ביצורים זו בולטת בשרידים כמו סרמיזגטוזה. העמוד של טראיאנוס ברומא מציג את העיר ואת נפילתה.

כלכלת הדאקים נשענה על חקלאות, כוורנות (גידול דבורים), גידול גפנים, משק חי, קרמיקה ועיבוד מתכות. הם כרו זהב וכסף במכרות טרנסילבניה. המסחר עם שכנים היה פעיל, ונמצאו מטבעות זרים רבים באתרים דאקיים.

השפה הדאקית ידועה מעט מהממצאים. חוקרים משערים שהיא ניב של השפה התראקית.

האזכור המוקדם של ממלכת דאקיה הוא מהמאה ה-2 לפנה"ס תחת אורולס. בתקופת בורביסטה הממלכה התרחבה והפכה לכוח אזורי. בורביסטה נחשב לעוצמתי עד כדי שאפילו יוליוס קיסר שקל פעולה נגדם.

בין 85 ל-106 התקיימו מלחמות רציניות בין הדאקים לרומא. בהנהגת דקבלוס (Decebalus), הדאקים נלחמו ברומאים. הקיסר טראיאנוס החל במבצע גדול לשם שליטה במכרות וביטחון. בסופו של דבר, אחרי שתי מערכות (101, 102 ו-105, 106), דקבלוס התאבד והשטחים הפכו לפרובינקיה הרומית דאקיה טראיאנה. טראיאנוס דיכא את המרד, הרס מקדשים ועקב זאת הובאה אוכלוסייה רומאית.

הפרובינקיה כללה חלקים מטרנסילבניה, באנאט ואולטניה. נשלטה בידי נציב ולגיון אחד הוצב בה בקביעות. הרומאים בנו דרכים ומבצרים. הם הקימו מחילות וכפרים חדשים והביאו מתיישבים רומיים כדי לעבוד את האדמות ולנהל את המכרות.

במהלך המאה ה-2 וה-3 חילקו את הדאקיה לפרובינקיות שונות (לדוגמה Dacia Porolissensis ו-Apulensis). הדאקים גויסו לעתים לצבא הרומי ושירתו גם בבריטניה. גלגולים של שמות וכלים תרבותיים מופיעים על אבני ניצחון רומיות.

במאה ה-3 הלחץ על האימפריה גדל. הגותים חצו את הקרפטים והדחו את הרומאים כמעט לגמרי. הקיסר אורליאנוס החליט ב-271 לערך לסגת מדרום הדנובה וארגן מחדש אזור בשם דאקיה אורליאנה דרומית לדנובה.

לאחר נסיגת רומא השתלטו בגותים ובקרפיאנים על חלקים מהאזור. הקיסר קונסטנטינוס זכה לתואר "דאקיקוס" והקים גשר לעברי הדנובה. השאלה אם התושבים המקומיים נשארו או נסוגו נתונה במחלוקת. מחלוקת זו קשורה גם לשאלה על מוצא העם הרומני.

במשך התקופות השונות שלטו בדאקיה מלכים בולטים כמו אורולס, בורביסטה ודקבלוס. בשנת 106 הפכה דאקיה לפרובינקיה רומית.

דאקיה הייתה ארץ ישנה במזרח אירופה. הנהר הגדול דנובה היה הדרום שלה. הבירה הייתה סרמיזגטוזה. חלקים ממנה היום נמצאים ברומניה ובמולדובה.

הדאקים היו עם עם תרבות משלו. הם למדו הרבה מהשכנים שלהם, כמו הסקיתים והקלטים (עמים עתיקים). הם האמינו באלים, ביניהם זלמוקסיס (אל). הכהן היה דמות חשובה.

בחברה היו שני מעמדות: האצילים והעם הפשוט. לאצילים היה מעמד מיוחד. העם הפשוט כלל חקלאים ולוחמים.

הדאקים בנו חומות מיוחדות, שנקראות Murus Dacicus (חומה דאקית). שרידיה נראים באתרים היסטוריים.

הם חיו מחקלאות, גידול דבורים (כוורנות), כריית זהב וכסף, וייצור כלים מכלים (קרמיקה ומתכות). הם סחרו עם עמים אחרים.

הרומאים רצו את המכרות והתחילו מלחמות עם הדאקים. המלך דקבלוס (דקבּלוס) נלחם בהם. הקיסר טראיאנוס כבש חלקים רבים. אחרי המלחמות חלק מהאדמות הפכו לפרובינקיה רומית.

מאוחר יותר הרומאים נסוגו מהאזור. שבטים אחרים באו והשתלטו. ההיסטוריונים מתווכחים אם האנשים המקומיים נשארו שם או לא.

- הדאקים כרו זהב בטרנסילבניה. זה הסיבה שרומא רצתה אותם.
- כלי נשק שלהם נקראו Falx Dacica (חרב מעוקלת). זה נשק ייחודי.
- על עמוד טראיאנוס ברומא רואים ציורים של המלחמות והערים שלהם.

זוכרים את השמות החשובים: בורביסטה (מלך חזק), דקבלוס (מלך במלחמות מול רומא) וטראיאנוס (הקיסר הרומאי שפלש).