דב נוי (נוימן) (20 באוקטובר 1920 - 29 בספטמבר 2013) היה פרופסור לחקר הספרות והפולקלור (פולקלור = מסורות, סיפורים ושירים של הקהילה). הוא התמקם בסיפורי העם והאגדות ביהדות ובקבוצות אחרות.
נוי נולד בקולומיאה שבגליציה (אז פולין, היום אוקראינה) במשפחה ציונית. אחיו מאיר נוי היה מוזיקולוג ומלחין. בילדותו למד בחדר ובגימנסיה פולנית, וקיבל חינוך עברי מפי המשורר שמשון מלצר.
בשנת 1938 עלה לארץ בשל האנטישמיות בלבוב. רוב בני משפחתו נהרגו בשואה; הוא ואחיו ניצלו. בארץ למד תלמוד, תולדות עם ישראל ומקרא באוניברסיטה העברית.
במהלך מלחמת העולם השנייה, 1941, 1945, שירת בחיל ההנדסה המלכותי של הצבא הבריטי. לאחר המלחמה השלים תואר שני ושימש כמורה ופעיל תרבות במחנות המעצר בקפריסין ב-1947. בין 1949 ל-1952 ערך יחד עם שמשון מלצר את השבועון "דבר לילדים" והיה חבר מערכת ב"דבר".
בשנים 1952, 1954 למד פולקלור, ספרות השוואתית ואנתרופולוגיה באוניברסיטאות ייל ואינדיאנה במלגה אמריקאית. עבודת הדוקטור שלו באוניברסיטת אינדיאנה עסקה בספרות חז"ל וכתובה בהנחיית סטית תומפסון.
לאחר שובו לישראל ב-1954 לימד באוניברסיטה העברית ובאוניברסיטת חיפה, וכן בהרצאות בחו"ל. נוי עסק בעיקר באגדות, סיפורי עם ובפולקלור עממי. הוא שידר גם הרצאות ברדיו.
בשנות ה־50 החל לאסוף סיפורי עם ומסורות שהביאו עולי ישראל מכל העדות. לשם כך הקים בחיפה ב-1955 את "ארכיון הסיפור העממי בישראל" (אסע"י). הארכיון נמצא כיום באוניברסיטת חיפה, נקרא על שמו ב-2011 ומכיל כ־24,000 סיפורים.
נוי ניהל בעיר את המוזיאון לאתנולוגיה ולפולקלור במשך שנים. באוניברסיטה העברית הקים את המרכז לחקר הפולקלור כדי לתעד מנהגים ומסורות של עולים ותושבי הארץ.
הוא כתב וערך כ־60 ספרים על סיפורי עם, אגדות וסיפורים מהתלמוד והמדרש. מחקריו הביאו לו הכרה עולמית. זכה בפרס ביאליק לחכמת ישראל ב-2002 ובפרס ישראל לחקר הספרות ב-2004.
נוי נשא בשנית את ד"ר תמר נוי לבית יזרעאלי, שנפטרה בקיץ 1997. אב לשלושה בנים: יזהר נוי, עמוס נוי (חוקר פולקלור ועברו עיתונאי ואיש היי-טק), וחיים נוי, פרופסור וראש בית ספר לתקשורת.
נפטר ב-2013 ונקבר בהר המנוחות. ארכיונו האישי שמור בספרייה הלאומית.
(כתב וערך כ־60 ספרים על פולקלור וסיפורי עם)
דב נוי (1920, 2013) היה חוקר של סיפורי עם. פולקלור (פולקלור = סיפורים ומסורות של אנשים) היה תחום העיסוק שלו.
נוי נולד בעיירה קולומיאה, באזור שהיה פעם פולין. בילדותו למד בבית ספר יהודי ובגימנסיה. בשנת 1938 עלה ארצה.
בשנים 1941, 1945 שירת בצבא הבריטי. אחרי המלחמה לימד ועבד במחנות בקפריסין בעבודות חינוכיות.
בשנות ה־50 למד בארצות הברית. הוא חקר סיפורים של יהודים ומקומות אחרים.
ב-1955 הקים בחיפה את "ארכיון הסיפור העממי בישראל". ארכיון (ארכיון = מקום ששומרים בו דברים חשובים) זה שמור היום באוניברסיטת חיפה. שם יש כ־24,000 סיפורים.
נוי כתב בערך 60 ספרים על סיפורי עם. הוא קיבל פרסים חשובים, כולל פרס ישראל ב-2004.
היה נשוי ואב לשלושה בנים. נפטר ב-2013 ונקבר בהר המנוחות.
תגובות גולשים