דוג'ה

דוג'ה (באיטלקית: Doge) הוא תואר למנהיג שמקורו בלטינית במילה DUX. התואר שימש בימי הביניים ובתקופת הרנסאנס למנהיגים נבחרים בכמה רפובליקות-מלוכניות באיטליה. רפובליקות-מלוכניות הן ערים שמסוגלות לבחור מנהיגים, אך אלה נהגו לפעול במעמדות ובמבנים שנראו קרובים למלוכה.

במשך יותר מאלף שנה שלט הדוג'ה ברפובליקת ונציה. הדוג'ה נבחר לתקופת חיים והוגדר כ"ראשון בן שווים", כלומר ראש שמנסה לא להיות מעל יתר האצילים. בדרך כלל נבחר הדוג'ה מבין מכובדי העיר. הוא היה המפקד העליון של הצבא, הכנסייה והמדינה, אך גם היה כפוף לביקורת של המועצה הגדולה. הדוג'ה קיבל שכר צנוע אסור לו למנות קרובי משפחה לתפקידים או לקבוע יורש.

משרת הדוג'ה הוקמה בתחילת המאה השמינית, כהמשך לטריבונים ששלטו בלגונה. הבחירה נעשתה על ידי ועדה של 41 חברים שנבחרה מתוך המועצה הגדולה, בשיטה מורכבת שמטרתה לצמצם השפעות חיצוניות. טקס ההכתרה היה "חתונה עם הים": הדוג'ה השליך טבעת זהב אל המים כסמל לקשר עם הים האדריאטי.

הדוג'ה התגורר בארמון הדוג'ה שצופה על התעלה הגדולה וכיכר סן מרקו. הארמון היה מרכז מנהלי וסחר, שם התקיימה המועצה הגדולה ונערכו משפטים. אזכור של הדוג'ה כשופט מופיע גם במחזה של שייקספיר "הסוחר מוונציה".

דוג'ה (Doge) הוא שם שמראים למנהיגים בערים גדולות באיטליה. המילה הגיעה מהלטינית DUX.

בית הנבחרים בוונציה קרא למנהיגו דוג'ה. הדוג'ה נבחר לכל החיים. הוא היה ראש חשוב של העיר ושל הצבא. אבל המועצה הגדולה בקרה אותו. אסור היה לו למנות את בני משפחתו למשרות. בטקס מיוחד קראו לזה "חתונה עם הים". הדוג'ה השליך טבעת זהב לים כדי להראות שנפגש עם הים.

בג'נובה התחיל מינוי הדוג'ה ב-1339. הדוג'ה שם נבחר גם הוא על ידי המועצה. את הכוח שלו רצו להגביל, ולכן במשך הזמן קיצרו את הכהונה לשנתיים. התפקיד עורר מריבות בין משפחות עשירות בעיר.