דוד והצרעה והעכביש

'דוד והצרעה והעכביש' היא אגדה מפי חז"ל (חכמי הדור), המופיעה במדרש אלפא ביתא דבן סירא. המוסר המרכזי הוא: לא תמיד ברור מיד למה נבראו יצורים מסוימים, אבל לעתים נדירות הם מצליחים להציל חיים.

לפני שהוכתר למלך ישב דוד בגנו וראה צרעה (מעין חרק שיכול לעקוץ) שמשתקת עכביש. דוד תמה ושאל את אלוהים מדוע לברוא יצורים שנראים ללא תועלת: העכביש טווה תמיד אך לא תורם לבגד, והצרעה לא עושה דבש אך הורגת דבורים. אלוהים השיב שיבוא יום שבו דוד יידע להעריך אותם.

כששאול רדף אחר דוד, זה הסתתר במערה. עכביש טווה רשת על פתח המערה. שאול ראה את הקורים וחשב שאף אחד לא נכנס לשם, ולכן עזב. כך העכביש הציל את דוד. אחר כך, בזמן שמלך ושר צבאו היו בקרבת המחנה, אבנר שר שאול הניח את רגליו על דוד ומנע את תחילתו לצאת. צרעה עקצה את אבנר, והוא הזיז את רגליו, ודוד נחלץ. דוד הודה לבורא ולא ספק עוד במעשיו.

בגרסה אחרת, שצוטטה על ידי החיד"א, מוזכרים גם הפרעושים והשטות (השוטה) כאותם יצורים שנראו חסרי תכלית אך הצילו את דוד במצבים שונים. לפי תרגומי אונקלוס ותרגום יונתן בן עוזיאל, מזמור נז בתהלים מיוחס אצלם לנס העכביש; יונתן מסביר שבפסוק יש רמז לכך שאלוהים פקד על העכביש לטוות קורים במערה.

בנוסח הארוך בתולדות בן סירא מופיעות דוגמאות נוספות לאופן שבו העכביש, הצרעה והשוטה הוכיחו את תועלתם. שם מסופר בפירוט על אירוע המערה, על בורח דוד אצל אכיש ועל מעורבותם של היצורים האלה.

'דוד והצרעה והעכביש' הוא סיפור עתיק ממדרש. מדרש זה הוא ספר סיפורים של חכמים ישנים (חז"ל).

דוד ראה צרעה שעוצרת עכביש. הוא לא הבין למה הם נבראו. אלוהים אמר לו שיום אחד יבין.

כאשר שאול רדף אחרי דוד, דוד הסתתר במערה. עכביש טווה רשת על פתח המערה. שאול ראה את הרשת וחשב שאף אחד לא נכנס למערה. הוא הלך משם ודוד ניצל.

פעם אחרת דוד ניסה לעבור ליד אבנר, שר צבאו של שאול. אבנר נכנס על רגליו של דוד והוא לא יכול היה לצאת. צרעה עקצה את אבנר. אבנר הזיז את רגליו ודוד ברח. דוד שמח והודה לבורא.

יש גרסה שאומרת שגם פרעושים עזרו לדוד. עוד כתבו פרשנים שמזמור תהלים מסוים קשור לנס העכביש.

בנוסח הארוך בתולדות בן סירא יש פרטים נוספים על האירועים הללו.