הדוכיפת המצויה (Upupa epops) היא ציפור מהסוג דוכיפת. זו הציפור הלאומית של ישראל. בולט בה ציצית נוצות כתומה על הראש.
אורכה כ-26, 30 ס"מ, ומשקלה 46, 90 גרם. מוטת כנפיה כ-42, 46 ס"מ. צבע גופה חום-צהבהב. כנפיה וזנבה מפוספסים בשחור ולבן. המקור ארוך, דק ומחודד; רגליה קצרות וכנפיה גדולות.
ציצית, חבורת נוצות על הראש שנפרשת בזמן מעוף או הצגה. הדוכיפת בונה קנים נמוך, בחורים ושקעים בגובה פני הקרקע.
להגנה מטורפים מפרישה הנקבה נוזל מסריח מבלוטה ליד בסיס הזנב (uropygial gland). נוזל זה מריח כמו בשר רקוב, ומטרתו להרחיק טורפים וטפילים. ההפרשה מתחילה בהטלה ונפסקת כשהצאצאים עוזבים את הקן. הגוזלים יכולים כבר ביום השישי להותז על פולשים בחומר מופרש או בצואה, כאמצעי הגנה.
הדוכיפת מטילה בדרך כלל 5, 6 ביצים בכל הטלה.
היא ניזונה מחרקים, זחלים ותולעים. את טרפה היא לעיתים זורקת לאוויר ואז בולעת כשהוא נופל לפיה.
החיזור מתחיל בדרך כלל במרץ. הזכר מושמיע קריאות טריטוריאליות בעמידה במקום גבוה, עם ראש מורכן וציצית פרושה. במהלך חיפוש קן הזכר מסתובב סביב הנקבה בכנפיים פרושות ומאכיל אותה.
בתורה מוזכרת הדוכיפת בין העופות הטמאים.
שמה בערבית ובלטינית מקורו בחיקוי קולות הקריאה שלה, כגון "הוּפוּפ" או "הוּדהוּד".
הדוכיפת נבחרה לציפור הלאומית של ישראל.
בימי הביניים יוחסו לה סגולות מיסטיות.
יש אזכורים ספרותיים ומשפטים שמייצגים את הדוכיפת בתרבות.
הדוכיפת יציבה ומקייצת בישראל. היא נפוצה בעיקר במישור החוף, ותפוצתה גדלה בעקבות ריבוי שדות מעובדים ומדשאות.
הדוכיפת מופיעה כמוטיב בסמלים מקומיים, למשל ברובע מסוים בעיר דורטמונד בגרמניה.
ניתן למצוא תמונות של הדוכיפת במקומות רבים באירופה, אסיה ואפריקה.
הדוכיפת המצויה (Upupa epops) היא ציפור עם ציצית כתומה על הראש. הציצית היא חבורה של נוצות שמתקפלת ונפתחת.
אורכה כ-26, 30 ס"מ. כנפיה מפוספסות בשחור ולבן. המקור ארוך ודק. רגליה קצרות.
היא בונה קן נמוך, בחורים ושקעים קרובים לקרקע. הנקבה מפרישה נוזל מסריח מבלוטה ליד הזנב. הנוזל מרחיק טורפים וטפילים. זה מתחיל כשהיא מטילה ביצים ונגמר כשהגוזלים עוזבים את הקן.
הגוזלים יכולים בגיל שישה ימים להתיז על פולשים צואה או חומר מופרש. היא מטילה בדרך כלל 5, 6 ביצים.
היא אוכל חרקים, זחלים ותולעים. לעיתים היא זורקת את הטרף לאוויר ואז בולעת אותו.
החיזור מתחיל במרץ. הזכר עומד גבוה עם הציצית פרושה ומושך את הנקבה. הוא גם מאכיל אותה.
הדוכיפת חיה באירופה, אסיה ואפריקה. בישראל היא נפוצה בעיקר במישור החוף.
היא משמיעה קריאות כמו "הוּפוּפ" או "הוּדהוּד". שמות אלה נוצרו מחיקוי הקול שלה.
במשך ההיסטוריה ייחסו לה סגולות. היא גם מופיעה בסמלים של ערים בעולם.
תגובות גולשים