מיינה מצויה

מַיְנָה מצויה (Acridotheres tristis) היא עוף ממשפחת הזרזיריים שבסדרת ציפורי השיר. צבעה חום-כהה עם כתמים לבנים בכנפיים; הראש והצוואר אפורים כהים; המקור, סביב העיניים והרגליים צהובים.

המיינה הגיעה מדרום אסיה. אנשים העבירו אותה למקומות שונים כדי להילחם בחרקים מזיקים. היא הסתגלה טוב לערים וחיה קרוב לבני אדם.

המיינה היא אוכלת-כול. היא אוכל חרקים, פירות, ביצים, גוזלים ולטאות. היא גם מסוגלת לחקות קולות בסביבה שלה, כמו מינים אחרים החוזים צלילים.

המיינה היא מונוגמית (בן זוג אחד לקשר). היא מקננת באותו מקום שנה אחרי שנה. הזוג דוגר על 4, 6 ביצים במשך כ־13, 14 יום. ביצי המיינה תכלת כהה, שונה מרוב ביצי העופות. הגוזלים פורחים לאחר כ־25 יום, וההורים מראים להם מזון כחודש נוסף. תוחלת החיים בטבע כ־12 שנים.

המיינה היא מין פולש, כלומר מין שמגיע לסביבה חדשה ומשתלט עליה. בישראל ובמקומות אחרים היא מתחרה עם מינים מקומיים על מזון ואתרי קינון.

המיינות מקננות בחורים ובעמדות שונות ומשתלטות על חורי קינון של דרור הבית וירגזי מצוי. במחקר ובתצפיות בפארק הירקון נראו מקרים שבהם הזוגות המקומיים נדחקו החוצה. לעתים המיינות מפגינות התנהגות פוגענית כלפי עופות אחרים ומקבלות את הטרף שנלקח מלכד אחר.

בנוסף, הן מהוות מטרד לחקלאות, בעיקר במטעי נשירים ובכרמים. פיקחותן וקשרי המידע בין הפרטים מקשים על תפיסתן.

המיינה הובאה לישראל בשנות ה־90 כחיית מחמד בפארק הירקון ושוחררה או ברחה. מהר מאוד התפשטה ברחבי הארץ.

בשנים האחרונות המיינה הפכה לאחת הציפורים הנפוצות בארץ. בספירה השנתית של 2024 היא הופיעה בכ־59.5% מהדיווחים, ובתחילת 2025 בכ־57.9% מהדיווחים, מה שהשאיר אותה בציון גבוה אחרי העורב האפור.

מיינות מקננות גם במבנים, בארגזי חשמל ואף במטוסים חונים. יבוא, החזקה וסחר במיינות אינם חוקיים בישראל. לכידות חוזרות והסחר מגבירים את הבעיה, כי המיינות בורחות בקלות מכלובים.

בשנת 2020 רשות הטבע והגנים אישרה ציד של המיינה כדי לנסות למנוע את התפשטותה. מחקר שנערך הראה ששמה שינה את הרכב קבוצת הציפורים בפארק הירקון, ממינים מקומיים למינים פולשים דומיננטיים.

מַיְנָה מצויה היא ציפור שחרה. צבעה חום כהה עם כתמים לבנים בכנפיים. הראש אפור. המקור והרגליים צהובים.

היא הגיעה מדרום אסיה. אנשים הביאו אותה כדי להילחם בחרקים. היא רגילה לחיות בעיר.

המיינה אוכלת הרבה דברים: חרקים, פירות, ביצים ולעתים גוזלים. היא גם יכולה לחקות קולות שהיא שומעת.

הציפור בונה קן בחורים ובמדפים. זוגות נשארים יחד. הם מטילים 4, 6 ביצים תכלת כהה. ההורים דוגרים על הביצים כ־13, 14 יום. הגוזלים עוזבים את הקן אחרי כ־25 יום. ההורים ממשיכים להאכיל אותם עוד זמן.

המיינה היא מין פולש. זה אומר שהיא לקחה מקום ונכסים ממינים אחרים. היא דוחקת ציפורים כמו דרור הבית מחורים לקינון. בגלל זה היא בעיה לחקלאים ולעופות המקומיים.

בשנות ה־90 הביאו מיינות לישראל בשבי בפארק הירקון. הן ברחו והתפשטו במהרה. היום הן מאוד נפוצות בארץ. כדי לעצור את ההתפשטות, הרשויות אפשרו פעולות ב־2020.

המיינות יכולות לקנון גם במקומות מוזרים, כמו ארגזי חשמל ומטוסים. לא מותר לייבא או למכור אותן בישראל.