דונש בן לברט

דונש הלוי בן לברט, שנקרא גם אדונים הלוי (920, ספ' 990), היה משורר, פרשן ומדקדק יהודי-ספרדי בתקופת תור הזהב של יהדות ספרד. פירוש שמו אינו ברור. יש ההשערות שהוא קשור למילה הספרדית Don, שמשמעותה "אדון". אחרים מציעים מקור ברברי.


נולד והתחנך בפאס שבמרוקו. בצעירותו נסע ללימוד בבבל, שם פגש את רבי סעדיה גאון. בהמשך הוזמן לקורדובה על ידי חסדאי אבן שפרוט, שהיה מעורב בקידום התרבות. בקורדובה התפרסם דונש כשורר ומורה לדקדוק.

שם פגש גם את מנחם בן סרוק, אך שניהם סרו אחד מהשני. למחלוקותיהם הדקדוקיות והביקורת על רבנים אחרים נלווה ויכוח פומבי גדול. בחפירה בגניזה נמצאו שירים לה ולו שנכתבו בינו לבין אשתו. דונש נפטר בקורדובה בשנת 990.


דונש נחשב מראשוני מייסדי שירת החול בעברית בספרד. שירת החול היא שירה שאינה חלק מהפיוט הדתי (פיוט, שיר ליטורגי לבתי הכנסת). הוא כתב שירי שבח בעולם הערבי, בסגנון הערבי הקצידה (קצידה, שיר ארוך בערבית), אך בעברית. זו הייתה תפישה אמנותית: שירה לשמה.

הבחינה המרכזית בעבודתו היא הכנסת המשקל הכמותי הערבי לשירה העברית. המשקל הכמותי מבדל בין הברות קצרות לארוכות. כדי להתאים זאת לעברית, שבה ההבדל בין הברות שונה, דונש השתמש בסימונים כמו שווא נע וחטפים כדי לייצג הברות קצרות. כמה מתנגדיו טענו שהדבר "ערבז" את העברית ושינה צורות מקראיות כדי להתאים לחרוזים. אחרים טענו שהמשקל אכן התאמן עם מסורות הגייה עתיקות, ובכך היווה חידוש טבעי.

דונש שמר בקפדנות על חוקי המשקל הערבי, בעוד שדורות אחרונים היו גמישים יותר והמציאו משקלים חדשים.


בתחום הדקדוק כתב דונש חיבורים שנקטו כנגד מנחם בן סרוק. בספריו תקף טענות דתיות ודקדוקיות של יריביו. הוא היה הראשון שמבדיל בין פועל עומד לפועל יוצא. כמו כן הוא מיין פעלים לפי השורש פע"ל, צורת יסוד דקדוקית לשיוך תבניות פעלים.

כתביו כוללים את "תשובותיו על מחברת מנחם" ואת "תשובות דונש בן לברט". על השגותיו על רס"ג נכתב פירוש ותגובה של אבן עזרא. תלמידיו של מנחם ומגדולי הדקדוק תקפו אותו על שימושו בערבית במשקלים ובדקדוק. רבנו תם נוטה בדרך כלל לעמדת מנחם, בעוד שמורים אחרים תמכו בדונש. הפולמוסים האלה פתחו את הדיון על בעיות הלשון, ורבים מהסוגיות נשארו פתוחות.


דונש הונצח בשמות רחובות בישראל. בין השאר יש רחוב דונש בן לברט ברחביה בירושלים, בשכונת נאות לון בבאר שבע וברמת גן.

דונש הלוי בן לברט קראו לו גם אדונים. הוא חי בערך בשנים 920, 990.


הוא נולד בפאס שבמרוקו. למד בבבל אצל רבי סעדיה גאון. לאחר מכן הוזמן לקורדובה על ידי חסדאי אבן שפרוט. שם כתב שירים ולימד דקדוק. שמו התפרסם. הוא נפטר בקורדובה בשנת 990.


דונש כתב שירים בעברית שסגנונם דומה לשירים ערבים. זה היה חדש אז. השירה שלא למטרת תפילה נקראת שירת החול. דונש חיבר שירים לשם היופי והאמנות.

הוא ניסה להתאים לעברית את קצב השירה הערבי. קצב הוא דרך לחלק הברות קצרות וארוכות בשיר. חלק מהאנשים אהבו את זה. אחרים אמרו שזה משנה מילים בעברית.


דונש כתב ספרים על דקדוק העברית. הוא הבחין בין סוגי פעלים שונים. חלק מהחכמים טענו נגדו. אחרים הגנו עליו. הדיונים האלה עזרו לאנשים להבין טוב יותר את השפה.


יש רחובות על שמו בישראל. רחובות אלה נמצאים בירושלים, בבאר שבע וברמת גן.