דוקלה

דוּקְלָה (בפולנית: Dukla; ביידיש: דיקלֶה) היא עיירה בגליציה המזרחית, בדרום־מזרח פולין. אוכלוסייתה כ-2,200 תושבים. העיירה שוכנת בהרי הקרפטים המזרחיים, בקרבת מעבר ההרים של דוקלה על גבול סלובקיה. המעבר היה מסחרי וצבור חשיבות צבאית, ובו נערכו קרבות במלחמת העולם הראשונה והשנייה.

הזכרתה הראשונה של דוקלה נמצאה במסמך משנת 1366 של קאז'ימייז' השלישי, מלך פולין. ב-1474 נהרסה על ידי צבא השליט ההונגרי מתיאש הוניאדי. ב-1772, בעקבות חלוקת פולין, עברה לשלטון האימפריה האוסטרית. ב-1849 נכבשה לפרקים על ידי רוסיה, ובשנים 1884 ו-1891 אימצו שריפות חלקים גדולים מהעיירה.

עד לאחר מלחמת העולם השנייה הייתה דוקלה ברובה בבעלות משפחות אצולה מקומיות. סוף המאה ה-18 סימן שינוי בעלות אחרי אירוע שבו יוזף השני, קיסר אוסטריה, אילץ את בעל האחוזה לשחרר יהודי מכלא בקריסטינופול; בעקבות כך נמכרו אחוזות האצילים, כולל דוקלה. לאורך השנים פעלה דוקלה כמרכז סחר בין הונגריה לפולין, ורבים מתושביה עסקו במסחר.

בשנת 2009 יצא בעברית הספר "דוקלה" מאת אנדז'י סטאשיוק (תרגום: מירי פז), שבו תיאור פיוטי של ביקור בעיירה.

ראשית ההתיישבות היהודית בדוקלה תוארכה משנת 1380, והאוכלוסייה היהודית גדלה במאה ה-18. ב-1895 הוקמה גימנסיה בתמיכת קרן של הברון הירש. רבים מהיהודים עסקו במסחר, ובייחוד במסחר ביין.

בעת מלחמת העולם השנייה שוכנה דוקלה קרוב לקו החילוק בין גרמניה לברית המועצות, ונכללה בגנרלגוברנמן, אזור שבשליטת הכיבוש הגרמני. הגרמנים כבשו את העיירה ב-8 בספטמבר 1939. בתחילה גורשו רבים מבני הקהילה היהודית מזרחה אל שטח ברית המועצות. אחר כך הוטלו הגבלות, מעשי התעללות ועבודות כפייה; הוקם יודנראט, מועצה יהודית כפויה שהקימו השלטונות.
באביב 1942 רוכזה האוכלוסייה היהודית בגטו סגור (אזור שבו כפו על היהודים לגור בנפרד). בתחילת אוגוסט 1942 הוקף הגטו בידי המשטרה האוקראינית. מתוך כ-3,500 יהודים מדוקלה ורימנוב הסמוכה, הזקנים והנדכאים נלקחו אל היער הסמוך ונרצחו; כ-300 גברים הועברו לשני מחנות עבודה שנוסדו בעיירה, וחוסלו בדצמבר 1942. שאר יהודי המקום נשלחו למחנה ההשמדה בלז'ץ.

אדם אחד ממקומיים, יוסף גוזיק, התחבא יחד עם אחיו בבית של איש מחתרת פולני בכפר סמוך. גוזיק כתב יומן מפורט בעברית על תקופת ההסתתרות.

דוקלה היא עיירה קטנה בדרום־מזרח פולין. יש בה כ-2,200 תושבים. העיירה נמצאת בהרי הקרפטים.

העיירה מוזכרת כבר ב-1366. ב-1474 הרס צבא הונגרי חלקים ממנה. ב-1772 הפכה לחלק מהאימפריה האוסטרית. ב-1849 נכנסה לשטח בשליטה רוסית לפרקים. היו שריפות גדולות ב-1884 וב-1891. דוקלה הייתה על נתיב סחר בין הונגריה לפולין, ורבים מתושביה היו סוחרים.

בשנת 2009 יצא בעברית הספר "דוקלה" מאת אנדז'י סטאשיוק. בספר מתוארת העיירה באופן פיוטי.

יהודים חיו בדוקלה מאז 1380. האוכלוסייה גדלה במאה ה-18. ב-1895 נבנתה שם גימנסיה, שהיא בית ספר תיכון.
רבים מהיהודים עסקו במסחר, ובעיקר במכירת יין.

במלחמת העולם השנייה כבשו הגרמנים את דוקלה ב-8 בספטמבר 1939. הם אסרו על רבים מהיהודים ועירבו אותם במעשי כפייה. אחר כך יצרו גטו, מקום שבו כפו על היהודים לגור בנפרד. באוגוסט 1942 מוקף הגטו על ידי משטרה. קבוצות של אנשים הוצאו אל היער ונרצחו. כ-300 גברים הובאו למחנות עבודה בעיר, ואחר כך הושמדה רובת הקהילה במחנה בלז'ץ. יוסף גוזיק התחבא עם אחיו, וכתב יומן בעברית על ההסתתרות.