קָרִיאֵל גַרדוֹש (15.4.1921, 28.2.2000), שנודע בשם האמנותי דוש, היה קריקטוריסט ומאייר ישראלי בן הונגריה. הוא יצר את הדמות "שְׂרוּלִיק", שמאנשת את מדינת ישראל כנער.
נולד בבודפשט בשם קארוי (קרל) גולדברגר. אימו נפטרה בלידתו. משפחתו שינתה לאחר מכן את שם המשפחה ל־גרדוש. למד ותכנן ללמוד באוניברסיטה בסגד, אך כאשר פרצה מלחמת העולם השנייה נשלח לעבודת כפייה. ב־1944 עבד במכרה נחושת בבור. בתחילת 1945 גילה שהוריו ורבים מבני משפחתו נספו בשואה.
אחרי המלחמה עבר לסגד ולמד ספרות ועבד כעיתונאי. הכיר את סוזן (שושנה) רומן ונישא לה. בשנת 1946 השניים עזבו להגרמניה ואז לפריז. בפריז קרל המשיך ללמוד בסורבון והצטרף לפעילות המחתרתית של הלח"י. לח"י, ארגון מחתרתי ציוני שפעל באירופה ובארץ לפני הקמת המדינה.
בפריז שלח קרל קריקטורות (ציורים שמציגים בדיחה או ביקורת) לעיתון המעש, תחת שם העט "שיר". ב־1948 עלו השניים לארץ דרך ארגנטינה, וקרל העברית את שמו לקריאל.
בארץ המשיך לעבוד כקריקטוריסט, תחילה בעיתונות של יוצאי לח"י ובהמשך ביומונים וכתבי עת. בתקופת מלחמת העצמאות הוא פרסם טורים מאוירים על ההווי. לאחר ההתנקשות בברנדוט ב־17 בספטמבר 1948 נסגר העיתון מברק ורבים מחברי הלח"י, כולל דוש, נעצרו ונכלאו ביפו ובכלא עכו. דוש צייר את סמל הלח"י על קירות בית המעצר ביפו.
לאחר שחרורו שימש כעורכו הגרפי של השבועון "העולם הזה" ופרסם בו קריקטורות. ב־1969 אייר את סרטו של מיכה שגריר "המלחמה לאחר המלחמה". יחד עם יוסף לפיד, אפרים קישון ויעקב פרקש כונה כחלק מ"המאפיה ההונגרית" בעיתון "מעריב".
ב־1981, 1983 שימש כנספח תרבות בשגרירות ישראל בלונדון. בשנות ה־80 אייר ספרי ילדים ושירים בהוצאות ישראליות. זכיותיו כוללות את פרס הרצל ופרס ז'בוטינסקי.
דוש היה נשוי פעמיים. משושנה נולדו לו בן ובת; בתו דניאלה הייתה מנהלת מחלקת הילדים והנוער בערוץ הראשון. לאחר גירושין נשא ב־1964 את השחקנית טובה פרדו. דוש נפטר ב־28 בפברואר 2000, בגיל 79, ונקבר בבית העלמין ירקון.
בשנת 2003 נקרא בתל אביב רחוב על שמו. החל מ־2002 מוענק כל שנתיים גם "פרס דוש" לקריקטורה, לצד פרס סוקולוב. הארכיון שלו שמור בספרייה הלאומית.
כקריקטוריסט פוליטי נקט דוש בעמדות ימניות. הוא היה חבר לשעבר בלח"י ותמך בהתנחלויות. אחת הקריקטורות המפורסמות שלו, "החלוצים", מדגימה את הביקורת שלו על השמאל הקיצוני באמצעות דימוי של שורת חלוצים.
דוש אמר שמדינת ישראל נועדה לרפא ביקורת עצמית יהודית כרונית, וביקר את השמאל הישראלי על אי־קבלת הריפוי הזה. הוא גם טען שהפער בינו לבין עמיתו, הקריקטוריסט "זאב", שנוגע להענקת פרסים, נבע מתיוג פוליטי.
קָרִיאֵל גרדוש, שנקרא דוש, נולד בבודפשט ב־1921 ונפטר ב־2000. הוא היה מצייר קריקטורות. קריקטורה היא ציור שמראה בדיחה או מחשבה.
דוש יצר את שרוליק. שרוליק הוא ציור של נער שמייצג את ישראל.
אמו של דוש מתה כשהוא נולד. במלחמה אבדו הוריו. אחרי המלחמה למד ועבד כעיתונאי. הוא ובן זוגו עברו לפריז. שם הוא הצטרף לפעילות של לח"י. לח"י זו קבוצה שפעלה כדי לקדם את הרעיון של מדינת ישראל.
דוש שלח קריקטורות לעיתונות בפריז. ב־1948 עלה לארץ ושנה את שמו לקריאל (גרדוש). בארץ צייר בעיתונים והכין טורים מאוירים על החיים אז. אחרי אירוע פוליטי נעצר לזמן מה ונכלא ביפו ובכלא עכו.
אחר כך עבד בעיתון "העולם הזה". ב־1981, 1983 עבד בשגרירות ישראל בלונדון. הוא אייר גם ספרי ילדים.
דוש היה נשוי פעמיים. יש לו בן ובת. בתו דניאלה עבדה בטלוויזיה. ב־2000 הוא נפטר ונקבר בירקון.
בשנת 2003 קראו רחוב בתל אביב על שמו. יש גם פרס קריקטורה שנקרא על שמו. הארכיון של דוש שמור בספרייה הלאומית.
דוש נטה לצד הימני בפוליטיקה. הוא תמך בחלק מהמתיישבים וביקש לבקר את השמאל. אחת קריקטורותיו המפורסמות נקראת "החלוצים".
תגובות גולשים