דיאפאוזה

דיאפאוזה (Diapause), או תרדמה, היא מצב שבו בעל חיים עוצר או מאט מאוד את התפתחותו לתקופה שנשלטת על ידי העונה. התהליך קורה בכל שלבי החיים בקרב חרקים, ביצה, זחל, גולם או בוגר, וביונקים הוא מופיע בזיגוטה (התא הראשוני אחרי ההפריה) ולעתים מאריך את ההריון עד לתקופה של שנה. דיאפאוזה עוברת ביותר ממאה מיני יונקים, ואולי גם בבני-אדם בעוברים של מינים מסוימים של דגים.

רמות הפעילות בזמן הדיאפאוזה משתנות בין המינים. היא יכולה להיות מצב של חוסר תנועה מוחלט, כמו בביצים או בגלמים, או מופיעה אצל מינים נודדים הפעילים מבחוץ, כמו פרפרי המלך. כאשר החרק נשאר פעיל, הוא מפחית האכלה והתרבות. לעתים בעלי חיים מתמודדים עם העונה הקשה גם בעזרת נדידה או תרדמת חורף.

תהליך זה נמצא בכמעט מאה מינים ממספר סדרות. בזיגוטה ההשרשה ברחם נדחית; העובר נשאר במצב תרדמתי עד שיתחבר לקרום הרחם. חלק מהמנגנונים הכימיים ידועים, אך לא ברור מה גורם לזיגוטה להיכנס או להישאר בדיאפאוזה. דוגמאות כוללות מכרסמים, סמוריים וחיות כיס.

בדיאפאוזה של חרקים יש כמה שלבים ברורים. המנגנונים והתגובה לגירויים סביבתיים משתנים בין קבוצות חרקים. לדוגמה, כמה זבובים מסתמכים בעיקר על טמפרטורה כדי להחליט מתי לעצור את ההתפתחות. בכל מין הדיאפאוזה מתרחשת בשלבים מסוימים בלבד. בזמן זה צריכת החמצן, התנועה וההאכלה יורדות מאוד. אצל צרעות חברתיות רק המלכה עוברת דיאפאוזה.

פרפרים בדרך כלל מעמידים כמה דורות בשנה. כשהתנאים קשים (חום או קור קיצוני ופחות מזון) הם יכולים "להקפיא" את התפתחותם בביצה, בזחל או בגולם. זחלים בדיאפאוזה נמצאים לעיתים על ענפים, מתחת לעלים או מתחת לאבנים. גלמים יכולים להיות על הקרקע או על צמחים. במהלך הדיאפאוזה חילוף החומרים מאט, הגוף מפחית איבוד מים וחלים שינויים הורמונליים. מרכיב חשוב בתהליך הוא משך שעות האור ביום (photoperiod), וגם טמפרטורה, יובש ואיכות המזון משפיעים. במעבדה ניתן לפעמים לשנות את התנאים ולהקצר או לעצור את הדיאפאוזה.

קיים שלב רגיש שבו חייב להגיע גירוי כדי להפעיל דיאפאוזה. שלבי הדיאפאוזה כוללים אינדוקציה (השראה), הכנה, התחלה ותחזוקה. באינדוקציה נקבע הגורם הגנטי ומופיעים גירויים כמו שינוי באור, טמפרטורה או חומרים מהצמחים. בהכנה הצטברות חומרים כמו שומנים וחלבונים מגנה על החרק ומתכוננת להתמודדות עם יובש. בתחילת הדיאפאוזה נפסקת ההתפתחות המורפולוגית ולעיתים מופיעים שינויים בצבע ובאנזימים. במהלך התחזוקה חילוף החומרים איטי; החרק פחות מגיב לשינויים סביבתיים, אך בהדרגה הופך רגיש יותר לגירויים שמבשרים על סוף הדיאפאוזה.

דיאפאוזה (תרדמה) היא דרך של חיות להאט את גדילתן בעונות הקשות. זה עוזר להן לשרוד כשיש מעט מזון או כשהמזג קשה.

דיאפאוזה יכולה לקרות בביצים, בזחלים, בגלמים ובבוגרים אצל חרקים. אצל יונקים היא יכולה להתרחש בעובר, וההריון מתארך.

העובר (השלב הראשון אחרי ההפריה) נשאר במנוחה ולא מתפתח עד שמגיע הזמן המתאים. זה קורה בכמה סוגי יונקים.

חרקים עוצרים את הגדילה שלהם. הם נושמים פחות. הם אוכלים פחות ותנועתם פוחתת. רק מינים מסוימים בכל משפחה עושים זאת בשלבים מסוימים.

פרפרים יכולים לעצור גדילה בביצה, בזחל או בגולם. זחלים בדיאפאוזה מחביאים את עצמם על ענפים, מתחת לעלים או מתחת לאבנים. גלמים יכולים להיות על האדמה או על צמחים.

יש כמה שלבים בדיאפאוזה: השראה, הכנה, תחילה ותחזוקה. בהשראה מגיע אות חיצוני כמו אור או טמפרטורה. בהכנה החיה אוגרת שומנים ופחמימות לעתיד. בתחילת הדיאפאוזה הגדילה נעצרת. בתחזוקה הגוף עובד לאט מאד עד שהעונה הקשה עוברת.