כרכום חורפי

כַּרְכֹּם חורפי (Crocus hyemalis) הוא גאופיט, צמח שמחיה פקעת מתחת לאדמה, משפחת האירוסיים. עלי הכותרת לבנים ומרכזם צהוב, עם פסים דקים סגולים בצד החיצוני. האבקנים בצבע ארגמן עד שחור. אונות הצלקת (החלק בזוג הפרח שקולט אבקה) מפוצלות לזרועות דקיקות. עלי הצמח ירוקים ויש עליהם פס בהיר במרכז. הפקעת מתחדשת מדי שנה.

ההאבקה נעשית על ידי חרקים, והפרי נפתח מעצמו ומשחרר זרעים רבים. הצמח נפוץ באזור הים-תיכוני של ישראל ופורח בחודשים אוקטובר עד פברואר.

המילה "כרכום" מקורה בפרסית ופירושה "צהוב". שם הסוג המדעי הוא הצורה הלטינית של השם הפרסי. שם המין מתאר את עונת הפריחה, חורף. בשפות שמיות יש שורשים דומים, למשל בארמית ובערבית.

הכרכום נזכר בתנ"ך ובמסורות כמו המשנה והתלמוד כצמח תבלין ורפואה. השתמשו בו גם לצביעה של מזון ובדים ולצביעת גוף. הביטוי "נתכרכמו פניו" מתאר פנים שנראו צהובות וכעס. הרמב"ם מזכיר את קרן הכרכום בין גוני הצבע הרלוונטיים לדיני טומאה. כיום הכרכום מוגן ומותרויות לקיטוף מוגבלות.

בקהילות מסוימות בישראל מוציאים את הפקעות הקטנות מהאדמה וקולים אותן באש; הפקעות נאכלות צלויות או מבושלות. התבלין זעפרן מופק מצלקות פרחים של מין אחר של כרכום.

ככרכום חורפי (Crocus hyemalis) הוא צמח שגדל עם פקעת. פקעת זו היא בצל קטן מתחת לאדמה.

הפרח לבן עם מרכז צהוב. יש פסים סגולים חיצוניים. עלים ירוקים עם פס בהיר במרכז. האבקנים הם חלקי הפרח שמכילים אבקה.

הצמח פורח בחורף, בין אוקטובר לפברואר. חרקים מביאים אבקה לפרחים. הפרי נפתח ומשחרר זרעים.

המילה "כרכום" מגיעה מפרסית ופירושה "צהוב". זעפרן הוא תבלין שנלקח מצלקות פרח של כרכום אחר.

בזמן הקדום השתמשו בכרכום כתבלין וכתרופה. השתמשו בו גם לצביעה של בגדים ומאכלים. היום הכרכום מוגן, ולכן אסור לקטוף אותו.

חלק מאנשים מוציאים את הפקעות הקטנות של הכרכום ומקלים אותן באש. הם אוכלים את הפקעות צלויות או מבושלות.