דיאקון

דיאקון (מיוונית: Διακονος, משמעות המילה: משרת) הוא אחת משלוש המשרות הנוצריות בכמורה, לצד הכומר והבישוף. השם מקשר לתפקיד של שירות ולעזרה לקהילה. לפי המסורת הנוצרית, התפקיד התחיל כשש אנשים נבחרו כדי לדאוג לחלוקת נדבות ולעזור לעניים (מעשי השליחים פרק ו').

בכנסייה הקדומה הדיאקונים סייעו לכומר ולבישוף במהלך המיסה וקיבלו תרומות מהמתפללים. לעיתים, באישור מיוחד, יכלו לתת טבילות (טקס טבילה), אחד מהסקרמנטים, כלומר טקסי דת חשובים.

בכנסיות גדולות היו גם תפקידים ניהוליים כמו ארכידיאקון, ובחצר האפיפיור שירתו דיאקונים שנקראו קרדינלים-דיאקונים. במשך הדורות התפקיד ירד בחשיבותו, והוא הפך לעתים קרובות לשלב ביניים בדרך לכמורה.

כיום דיאקונים בכנסיות הקתולית, האורתודוקסית והאנגליקנית עובדים כעוזרים רוחניים ומנהליים. הם קוראים חלקים מהכתובים, מבצעים חלק מטקסי הדת (הסקרמנטים), ולכנסייה האורתודוקסית תפקידים נוספים כוללים פיזור קטורת, קריאה לתפילה וניהול תפילות מסוימות. הדיאקונים מזוהים בבגדים וטקסים מיוחדים.

כלליים על נישואים: בכנסייה האנגליקנית אפשר להיות דיאקון נשוי. בכנסיות הקתוליות והאורתודוקסיות, אדם שנשוי יכול להתמנות לדיאקון, אך לאחר המינוי אסור לו להינשא.

בזרמים פרוטסטנטיים קיימת גם משרה של דיאקון. שם התפקיד בדרך כלל מתמקד במטלות מנהלתיות ולא מהווה שלב רשמי לקראת הכמורה.

דיאקון (מילה מיוון, פירושה: משרת) הוא אחד מהמשרתים בכנסייה. המשרתים הם הדיאקון, הכומר והבישוף.

בתחילה בחרו כמה אנשים כדי לעזור לחלוקת מזון ולדאוג לעניים. הם עזרו גם בכנסייה בקבלת תרומות.

לפעמים דיאקונים יכולים לעשות טקסים חשובים. טקסים אלה נקראים סקרמנטים (טקסי דת חשובים), כמו טבילת תינוקות.

היום דיאקונים עוזרים לכמורה במטלות רוחניות ומנהלתיות. הם קוראים מהכתובים ומעורבים בטקסים. בכנסיות מסוימות הם מפזרים קטורת וקוראים לאנשים לבוא לתפילה.

כללים לגבי נישואים שונים בין הזרמים. בכנסייה האנגליקנית דיאקון יכול להיות נשוי. בכנסייה הקתולית והאורתודוקסית, אדם נשוי יכול להפוך לדיאקון, אך אחרי שממנותו אסור לו להתחתן.

בחלק מהכנסיות הפרוטסטנטיות יש דיאקונים. שם הם דואגים לעבודה משרדית ולכסף.