התענית

התענית (בלטינית: Quadragesima) היא בתקופות הנוצריות תקופת הסתגפות וכפרה לפני חג הפסחא. היא נמשכת ארבעים יום, ואחריה מגיע שבוע הקדוש, המוקדש לזכר האירועים שהובילו למותו של ישו ולתחייתו. בתקופת התענית הנוצרים מתמקדים בתפילה, במעשים טובים ובוויתור על מאכלים מסוימים, בעיקר בשר.

במערב התענית מתחילה מיום רביעי של האפר ומסתיימת ביום שבת הקדוש שלפני הפסחא. מאחר שימי ראשון לא נספרים בתענית (הם ימי חג), נמדדת התקופה בתור 40 ימי צום על פני 46 ימים בלוח השנה. חג הפסחא נופל בין 22 במרץ ל־25 באפריל, ולכן יום רביעי של האפר יכול להיות בין 4 בפברואר ל־10 במרץ.

המילה הלטינית quadragesima התייחסה במקור ליום ה־40 לפני הפסחא, וממנה נגזר השם בשפות רבות. באנגלית השם Lent קשור למילה עתיקה שמשמעה "אביב". המספר 40 הוא סימבולי ונמצא גם בסיפורי התנ"ך ובברית החדשה: משה ואחרים שהו 40 יום על הר סיני, בני ישראל חיו 40 שנה במדבר וישו צם במדבר 40 יום.

מקור התקופה שהתפתח לאורך הדורות: בתחילה דיברו על 40 שעות של צום לפני הפסחא. אחר כך ההכנה הורחבה לששת שבועות, ואז לשבעה שבועות של חניכה (תקופה שבה למדו המתנצרים, אלו שהיו נערכים לקבלת הנצרות, את עיקרי האמונה). במאה ה־4, כשהנצרות הפכה לדת מרכזית באימפריה הרומית, קיבלה התקופה צורה מוסדרת של 40 יום להכנה רוחנית.

הרבה מנהגים ישתנו לפי עדה ומקום. באופן כללי, מקובלות תפילות, צדקה וויתורים אישיים. בעבר צמו נוצרים אדוקים ונמנעו מכל מאכל מן החי. במשך ההיסטוריה הותרו מעת לעת דגים, עופות, או מאפים בלבד, לפי כלליה של הכנסייה המקומית.

בכמה מסגרות, כמו הכנסייה הקתולית, נקבעה נוסחת צום מסוימת: ארוחה מרכזית בערב ושתי ארוחות קטנות ביום, כשכמותן יחד פחותה מארוחה רגילה. התענית חלה על גברים בוגרים מעל גיל 18 ולרוב לאחר קבלת הקורבן הראשון.

בכנסיות אורתודוקסיות (הנצרות המזרחית) השמירה עשויה להיות נוקשה יותר, ולעיתים אוכלים רק אוכל צמחוני. בקרב פרוטסטנטים רובם לא צמים באופן פורמלי; חלקם בוחרים לוותר על מנהג אחד בלבד, כמו ממתקים.

היו דוגמאות מיוחדות מההיסטוריה: במקומות מסוימים הורשו מאכלים מסוימים בזמן הצום על סמך הטיעון שהם מקומיים או "דומים לדג". דוגמאות אלה משקפות חוקים מקומיים ותגובות חברתיות לתקופות שונות של ההיסטוריה.

לפני תחילת התענית נחגגו ברחבי אירופה פסטיבלים שמקושרים לחגיגות האביב ולפניו. הידוע שבהם הוא מרדי גרא (יום שלישי השמן), והקרנבל, שמילולית פירושו "סילוק הבשר". אלו היו ימי שיא של סעודות והפעלות לפני תחילת הצום.

הפילוסוף מיכאיל בכטין (Mikhail Bakhtin) ניתח את הקרנבל והראה כיצד הוא הופך את הסדר החברתי: הגבולות נפרצים, מעמדות מתחלפים, שולי החברה תופסים מרכז לביקורת ופרודיה. לפי בכטין, הקרנבל יוצר אלטרנטיבה חופשית ושובבת לשגרה ולסמלי הכוח.

במהלך תקופת התענית יש ימים מיוחדים הנחשבים קדושים, והם כוללים את יום רביעי של האפר, ימי צום מסוימים ושבוע הקדוש לפני הפסחא. תנאי וצורת הצום משתנים בין עדות וקהילות שונות.

בסיכום, התענית היא תקופת הכנה רוחנית ואישית לפני הפסחא. לאורך הדורות היא השתנתה בשיטותיה ובמנהגיה, אך נשארה זמן של חשבון נפש, תפילה וויתור.

התענית היא תקופה בנצרות. זו תקופה של הכנה לפני חג הפסחא. התענית נמשכת ארבעים יום. ימי ראשון לא נספרים בצום, לכן זה לא 46 יום רצופים.

חג הפסחא נחוג בין 22 במרץ ל־25 באפריל. יום רביעי של האפר מתחיל את התענית במערב. זה תמיד לפני הפסחא.

מספר 40 חוזר בסיפורים תנכיים. לדוגמה: ישו צם במדבר 40 יום. גם משה ואחרים שהו 40 יום במקומות חשובים.

אנשים מתפללים. הם נותנים צדקה. רבים מוותרים על אוכל או הרגל מסוים. במקומות שונים יש כללים אחרים. הכנסייה האורתודוקסית שומרת על ארוחות צמחוניות. אצל פרוטסטנטים, הרבה אנשים לא צמים, חלקם מוותרים על ממתקים.

לפני התענית חוגגים חזק בימים כמו מרדי גרא (יום שלישי השמן). הקרנבל הוא חג של מסיבות ואוכל לפני שמפסיקים לאכול חלק מהמאכלים.

בימי הביניים היו חוקים מוזרים על מה מותר לאכול בצום. לדוגמה, כמה קהילות חשבו שחיות מסוימות הן "כדג" ולכן מותר לאכול אותן.

בתענית יש כמה ימים חשובים. יום רביעי של האפר ושבוע הקדוש הם מהם. אלה ימים של תפילה והידמות למה שקורה לפני הפסחא.