דיבידנד

דיבידנד הוא תשלום שחברה מעבירה לבעלי המניות שלה מתוך עודפיה או רווחיה. מקור המילה בלטינית ומשמעותה "מה שיש לחלק".

מטרת החברה היא ליצור רווחים לבעליה. כשחברה מרוויחה, היא יכולה לשלם חלק מהרווח כדיבידנד או להשאיר את הכסף בעסק. תשלום דיבידנד מקטין את המזומנים הזמינים לחברה ועלול להשפיע על יכולתה לפרוע חובות.

דיבידנד משולם בדרך כלל ממעודפים שנצברו, אך לעתים ניתן לחלוקו גם מקרנות הון. התשלום נעשה בדרך כלל במזומן. קיימת גם צורה שנקראת "דיבידנד בעין" (dividend in kind), כלומר חלוקת נכס כמו מניות של חברה אחרת או, בחברות פרטיות נדירות, נכס גשמי.

לפי חוק החברות הישראלי חייבת החברה לעמוד בשני מבחנים יחד: שיש לה עודפים ראויים לחלוקה, ואם לא, אפשר להשתמש ברווחים של שתי השנים האחרונות (מבחן הרווחים). בנוסף, עליה להראות כי תוכל לעמוד בכל התחייבויותיה גם לאחר חלוקת הדיבידנד (מבחן יכולת הפרעון). בית המשפט רשאי לאשר חלוקה אף אם החברה אינה עומדת במבחן הרווחים, אם היא עומדת במבחן היכולת. מבחנים אלה נועדו להגן על נושי החברה מפני העברת נכסים לבעלי המניות בזמן שהחברה אינה יכולה לפרוע חובות.

יש דיבידנד רגיל שמועבר בתקופות קבועות, בדרך כלל פעם, פעמיים או ארבע פעמים בשנה. יש גם דיבידנד מיוחד שהוא חד-פעמי, שניתן כאשר החברה מחליטה שהיא אינה זקוקה עוד לרווחים שנצברו. דוגמה בולטת היא מיקרוסופט, שחילקה ב-2004 דיבידנד מיוחד של כ-32 מיליארד דולר.

עוד מונח קריטי הוא חלוקת "מניות הטבה". זו הקצאה של מניות נוספות לבעלי המניות בלי העברת נכסים, ולכן אינה נחשבת לדיבידנד. היא דומה לפיצול מניות ולא משנה את שווי החברה בפועל, למעט השפעה חשבונאית בחברות שבהן למניות יש ערך נקוב.

חברות בוחרות מדיניות חלוקה שונה. יש חברות שמקבעות סכום שנתי קבוע או אחוז מרווחי החברה. לעיתים משמעה לשלם גם אם השנה הרווחים נמוכים, כדי להראות ביטחון בניהול ובעתיד העסק.

ההחלטה מתקבלת לפי תקנון החברה: על ידי דירקטוריון, באספת בעלי המניות או בהליך אחר. הכרזת דיבידנד מייצרת חוב של החברה כלפי בעל המניות. בחברות עם סוגים שונים של מניות עשוי כל סוג לקבל דיבידנד שונה.

קביעת דיבידנד מלווה בקביעת מועד זכאות שנקרא "יום האקס". מי שהחזיק במניה בתחילת המסחר ביום האקס זכאי לדיבידנד. לאחר יום האקס מניה נסחרת "אקס-דיבידנד", כלומר ללא הדיבידנד, והבורסה מתאימה את מחיר המניה בהתאם.

חברות רבות מציעות תוכניות להשקעה מחדש של הדיבידנדים (DRIP). בתוכניות אלה ניתן להשקיע את הדיבידנד בקניית מניות נוספות בדרך אוטומטית ולרוב ללא עמלה. תוכניות כאלה פופולריות אצל משקיעים לטווח ארוך.

חברות קטנות או חברות טכנולוגיה רבות לא מחלקות דיבידנד בדרך כלל. מיקרוסופט היא דוגמה: עד 2003 לא שילמה דיבידנד והצטברה ברזרבות מזומן עצומות. מאז שונתה המדיניות והיא משלמת דיבידנדים וקונה מניות חזרה.

מאז 2012 תושב ישראל יחיד שמשתכר דיבידנד מחברה ישראלית מחויב במס בשיעור 25%. בעל מניות מהותי, שמחזיק לפחות 10% מהמניות, מחויב ב-30% מס. לעתים נוסף מס יסף של כ-3% על דיבידנד, כך שערכו הממשי עלול להגיע לכ-33%. בשנת 2017 ניתן הקלה חד־פעמית של 8% בשיעור המס.

חברה תושבת ישראל בדרך כלל אינה חייבת במס על דיבידנד שמקבלת מחברה ישראלית אחרת. יוצא מן הכלל הוא כשהחברה המחלקת היא "מפעל מאושר" או "מפעל מוטב"; אז החברה המקבלת תשלם מס בשיעור של 15%. דיבידנדים מחברות בארצות הברית בדרך כלל כפופים לניכוי מס במקור של כ-25%.

הדיבידנד משולם מהרווחים לאחר שחל מס חברות. לכן מתרחש מעין מס דו-שלבי: קודם מס חברות, אחר כך מס דיבידנד אצל הבעלים. מס הדיבידנד נותר אחיד בשיעורו, בניגוד למס הכנסה הפרוגרסיבי.

באוסטרליה וניו זילנד קיימת שיטת "פטור מקרדיט" (franking credit). זוהי הקלה שמייצגת את המס ששולם על ידי החברה. בעלי מניות יכולים לנכות פטור זה מהמס שלהם, וכך להפחית כפל מס. יש גם חברות השקעה מיוחדות, למשל REIT בארצות הברית, שמאפשרות הפחתה חלקית או מלאה של כפל מס.

בארצות הברית יש לעתים מס נמוך יותר על דיבידנדים לעומת רווחי הון. מדיניות זו נועדה לעודד השקעות לטווח ארוך.

בארצות הברית איגודי אשראי קוראים לתשלומי ריבית ששולמו למפקידים "דיבידנד". אלה אינם דיבידנדים רגילים ולכן לא תמיד חייבים במס. בנוסף, בדיני חדלות פרעון משתמשים במילה "דיבידנד" לתאר תשלומים לנושים מתוך קופת הפשיטה, אך זהו שימוש שונה לחלוטין מבדיני חברות.

דיבידנד הוא כסף שחברה נותנת לבעלי המניות שלה. מניה היא חלק בבעלות בחברה.

חברה מרוויחה כסף. היא יכולה לשמור את הכסף או לתת חלק לבעלי המניות כדיבידנד. זה נותן למשקיעים את "פירות" ההשקעה שלהם.

דיבידנד בדרך כלל משולם במזומן. לפעמים החברה מחלקת נכס במקום כסף. זה נקרא "דיבידנד בעין". דוגמה לנכס כזה היא מניות של חברה אחרת.

בחוק יש שני כללים שחברה צריכה לעמוד בהם. צריך להיות כסף לחלוקה. וגם החברה צריכה להישאר מסוגלת לשלם את חובותיה אחרי החלוקה. הכללים האלה מגנים על אנשים שהלוו כסף לחברה.

יש דיבידנד רגיל שחוזר על עצמו בזמן קבוע. יש דיבידנד מיוחד שהוא חד־פעמי. לדוגמה, חברה גדולה חילקה פעם דיבידנד מיוחד גדול מאוד.

יש יום מיוחד שקובע מי זכאי לקבל את הדיבידנד. אם מחזיקים במניה ביום הזה, מקבלים דיבידנד. אחרי היום המניה נסחרת בלי הדיבידנד.

כמה חברות מציעות לשים את הדיבידנד בחזרה לקניית מניות. זה עוזר למשקיעים שבונים כסף לאורך זמן.

חברות רבות, ובמיוחד חברות טכנולוגיה, לא משלמות דיבידנד. הן שומרות את הכסף להשקעות ולגדילה. חברות מסוימות בחרו לשנות את ההחלטה ולהתחיל לשלם דיבידנדים.

בישראל משלמים מס על דיבידנדים. בדרך כלל תושב ישראל משלם מס של 25% על דיבידנד. מי שמחזיק לפחות 10% מהמניות משלם מס של 30%.

במצבים אחרים משתמשים במילה "דיבידנד" גם לתשלומים שאינם דיבידנד רגיל. למשל בתשלומים של איגודי אשראי, או בחלוקות לחובות כשחברה פורקת. אלה שימושים אחרים של המילה.