דינה פורת

דינה פורת (נולדה ב-24 בספטמבר 1943) היא היסטוריונית בכירה ויועצת אקדמית של יד ושם. שימשה היסטוריונית הראשית של יד ושם, פרופסור אמריטה בחוג להיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטת תל אביב, והנהלה בעבר מרכזים וכיסאות מחקר בתחומי יהדות אירופה, אנטישמיות וגזענות.

דינה פורת נולדה בבואנוס איירס, ארגנטינה, ועלתה לישראל ב-1950. אביה היה ממקימי תנועת "דרור" בדרום אמריקה. את התואר השני סיימה בהצטיינות ב-1973; עבודת התזה עסקה בריכוז פליטי יהודים בווילנה (1939, 1941). את הדוקטורט קיבלה ב-1984, בנושא תפקידה של הנהלת הסוכנות בירושלים במאמצי ההצלה של יהודי אירופה (1942, 1945).

פורת החזיקה בתפקידים מנהליים ואקדמיים באוניברסיטת תל אביב: ראשות בית-הספר למדעי היהדות, ראשות החוג להיסטוריה של עם ישראל, ראשות המכון לחקר האנטישמיות והגזענות ועוד. הייתה גם ראש מרכז קנטור לחקר יהדות אירופה. כיהנה כיסטוריונית הראשית של יד ושם בין 2011, 2022 וממשיכה לייעץ לארגון.

הייתה עמיתה במכונים ובאוניברסיטאות בישראל ובארצות הברית, ביניהם המכון ללימודים מתקדמים, קולומביה, הרווארד ו-NYU. זכתה בפרסים ובהכרה אקדמית: מדליית ולנברג (2012), מופיעה ברשימות של חוקרים ונשים משפיעות, ובעירוי כבוד על ידי מוסדות שונים. ב-2015 חבריה הוציאו לה ספר יובל לכבודה. ב-2025 קיבלה תואר עמית כבוד מהמכללה האקדמית תל אביב-יפו ואת עיטור נשיא המדינה.

הנחתה למעלה מ-30 עבודות לתואר שני ו-20 לדוקטורט. עבודותיה צוטטו כ-13,000 פעמים (נכון ל-2025). מילאה תפקיד ייעוצי בכוח המשימה הבינלאומי להנצחת זכר השואה וקיבלה תפקידים בועידות בין-לאומיות.

ביולי 2018 יעצה בנוגע להצהרה משותפת של ראשי ממשלות ישראל ופולין. ציינה שהיא נתבקשה לייעוץ אישי ולא פעלה בתפקידה כהיסטוריונית הראשית של יד ושם.

(פרטים על פרסים והוקרה מוזכרים במקור, כולל מדליות, רשימות והוקרות אקדמיות.)

נשואה ליהודה פורת, אלוף-משנה במיל', אם לשלושה בנים ו-11 נכדים. בנם עידו פורת הוא פרופסור למשפטים.

הספר בוחן כיצד היישוב היהודי בארץ הגיב לשואה כשהיא התרחשה. לאחר סקירה של מוסדות היישוב, נבדק כיצד הגיעו הידיעות על השואה לארץ וקושי הבנתן. פרקים עוסקים במעגלי אבל, בהקמת ועד ההצלה, במאמצי גיוס כספים ושליחת נציגים, וכן בתוכניות הצלה שונות: סרטיפיקטים, תוכניות חילוף, ניסיון להפציץ את אושוויץ ושיגור צנחנים.

החלק השלישי דן במגבלות יכולתו של היישוב להציל בזמן מלחמה מול מכונת ההשמדה הנאצית, ובדאגה למשפחות שנותרו באירופה. פורת מדגישה את המאבק בין הרצון להציל לבין המציאות הקשה. הספר ראה אור ב-1986 (מהדורות נוספות ב-1987 וב-2004), תורגם לאנגלית ולספרדית ונחשב לפרסום חלוצי בארץ בנושא.

ביוגרפיה שיצאה ב-2000 על אבא קובנר (1918, 1987), משורר, פרטיזן ומנהיג בתקופת השואה ובתקופת קום המדינה. הספר עוקב אחר ילדותו בוילנה, פעילותו במחתרת ובפרטיזנים, וניסיונותיו אחרי המלחמה. תורגם לאנגלית ופורסם באוניברסיטת סטנפורד (The Fall of a Sparrow), וזכה לפרסים בינלאומיים.

מחקר על קבוצת כ-50 צעירים יהודים שהלחםו בשואה ולחמו בנקמה אחרי המלחמה. הספר מציג מקורות ראשוניים ותיעודים, ועוסק בשאלות מוסריות של נקמה מול תמיכה בניצולים ובהקמת מדינה. כתב היד זכה בפרס בהט ויצא לאור ב-2019. הוא תורגם לשפות רבות וקיבל ביקורות חיוביות.

(בהמשך מופיעים ספרים שערכה ומבחר ממאמריה; מקור מציין כ-110 מאמרים.)

דינה פורת נולדה ב-24 בספטמבר 1943 בבואנוס איירס. עלתה לישראל ב-1950. היא חוקרת היסטוריה. היסטוריונית = חוקר/ת עבר, שעוסק/ת בלימוד אירועים מהעבר.

למדה והשיגה תארים גבוהים. הדוקטורט שלה היה על מאמצי ההצלה של יהודי אירופה בזמן מלחמת העולם השנייה. היא עבדה באוניברסיטת תל אביב והיתה היסטוריונית ראשית ב"יד ושם". יד ושם = אתר זיכרון לשואה ולנפגעיה.

נשואה ואם לשלושה. יש לה 11 נכדים.

בספר זה היא מסבירה איך היישוב בארץ (הקהילה היהודית בארץ ישראל) קיבל ידיעות על השואה. היא מדברת על דרכי ההצלה שנוצלו, על ניסיונות לשלוח נציגים ולגייס כספים, ועל הקושי הגדול להציל אנשים בזמן מלחמה.

זה ספר על אבא קובנר (1918, 1987). קובנר היה משורר ולוחם בתקופת השואה. הספר מספר על ילדותו, על המחתרת ועל דרכו אחרי המלחמה.

ספר זה מסביר על קבוצה של צעירים שנלחמו בשואה ורצו לנקום אחרי המלחמה. המחקר בודק את המעשׂות והמחשבות שלהם, ושואל שאלות על צדק ונקמה.

היא קיבלה פרסים והוקרות על עבודתה. כתביה תורגמו לשפות אחרות.