דיני הראיות הם ענף של הדין הפרוצדורלי שמסדיר איך מקליטים, בוחנים ומשקללים ראיות בבית משפט. המטרה היא לברר עובדות ולהפריך שקרים בדרך מסודרת, ולא להכריע בנושאים כמו חומרת העבירה או רמת הענישה.
עיקרי סוגי הראיות:
- עדות, עד מדבר במשפט בפני השופט. עדות יכולה להיות של עד חיצוני, בעל דין או נאשם.
- תצהירים והצהרות כתובות, מסמכים שבהם אדם מתעד דבריו.
- מסמכים וחפצים, ראיות שאינן עובדות חשובות פיזית וניתנות להצגה כראיה.
- אמרות חוץ (hearsay), הודאות שנגבו מחוץ לבית המשפט; בישראל יש כללים שמאפשרים לקבל חלק מהן כראיה.
כללים לפסילת ראיות: יש כללים שמבטלים ראיות שהושגו תוך פגיעה בזכויות יסוד, למשל פגיעה בפרטיות או האזנת סתר. גם עדויות מסוימות יכולות להיפסלו, למשל עדות בן זוג נגד בן זוג, עדות קרוב משפחה נגד קרוב אחר, או עדות קטין במקרים מסוימים.
חוקי הראיות בישראל ונוסחם: שורשי הדינים קיימים בתקופות העות'מאנית והמנדט הבריטי. אחרי המדינה הוחלפה החקיקה בפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א, 1971, והיא יחד עם פסיקת בתי המשפט (המושפעת מהמשפט המקובל האנגלי) מסדירה רבים מהכללים.
אמות מידה להכרעה:
- במשפט אזרחי די ב"מאזן ההסתברויות", כלומר, שהראיות נוטות לטובת צד אחד.
- במשפט פלילי המאשימה נושאת בנטל ההוכחה ועליה להראות אשמה מעבר לכל ספק סביר. ספק כזה מוביל לזיכוי הנאשם.
תוספות ראייתיות (corroboration): כשיש עדות יחידה שמייצרת ספק, נדרשות תוספות ראייתיות. יש שלושה סוגים עקרוניים: "דבר מה" (ראיה שמקורה בהודאה חיצונית), "חיזוק" (ראיה שמאמתת את העדות), ו"סיוע" (ראיה שנוגעת ישירות לאשמת הנאשם ומסבכת אותו). תוספת מסוג סיוע חייבת לעמוד בשלושת התנאים הבאים: מקור נפרד מהעדות, הראיה נוטה להצביע על אשמת הנאשם, והראיה נוגעת לנקודה שבמחלוקת.
יש מקרים מיוחדים שבהם נזקק בית המשפט לדרישות נוספות, למשל כאשר העדות היא של שותף לעבירה, של עד מדינה או של ילד שנחקר בפני חוקר ילדים.
גישות חדשות ובחינה שיפוטית: חלק מהשופטים וחוקרים מציעים להחליף את חלוקות התוספות במערכת של בחינת השערות חפות. מאז חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו (1992) יש לשופטים סמכות רחבה לשקול את כשרות הראיות ומשקלן, וזכויות היסוד נלקחות בחשבון בעת קבלת הראיות.
דיני הראיות הם החוקים שאומרים מה נחשב ראיה בבית משפט. ראיה יכולה להיות עדות של אדם, מסמך או חפץ.
עדות היא כשמישהו מספר לבית המשפט מה ראה או שמע. תצהיר זה מסמך כתוב שבו אדם כותב את דבריו.
לפעמים צריך יותר מעדות אחת כדי להרשיע. אז מחפשים הוכחות נוספות. יש סוגים של הוכחות שמאמתות את העדות (חיזוק). יש גם ראיות שמראות שאדם אשם בעצמו (סיוע).
במשפט אזרחי מספיק שמישהו נראה יותר אמין. במשפט פלילי צריך הוכחה חזקה מאוד. אם נשאר ספק סביר, השופט יכול לזכות את הנאשם.
בישראל החוקים האלה הגיעו מתקופות ישנות, ושונו עם הזמן. מאז חוקי זכויות היסוד השופטים בודקים טוב יותר אם ראיה נאספה נכון.
תגובות גולשים