דיני חוזים

דיני החוזים הם חלק מהמשפט האזרחי. הם עוסקים בהתחייבויות שנוצרות ברצון שני הצדדים (חיובים רצוניים).

חוזה הוא הסכם אכיף, כלומר הסכם שניתן לאכוף בבית המשפט. דינים אלה מגדירים מתי הבטחה הופכת להתחייבות מחייבת, ואילו תוצאות יש להפרתה, למשל פיצויים.

כריתת חוזה דורשת הצעה וקיבול. "הצעה" היא הצהרת כוונה ברורה של מציע להתקשר בחוזה, עם פרטים מהותיים. "קיבול" היא הודעה שהניצע נותן, שמציינת שהוא מסכים לפי תנאי ההצעה. חשוב גם יסוד ה"גמירת הדעת", כוונה רצינית להתחייב. מבחן נוסף הוא "הכוונה ליצור יחסים משפטיים": האם הצדדים התכוונו שמ ההסכם יהיה בעל תוקף משפטי. יש דיון אם מבחן זה הוא חלק מהגמירת הדעת או שהוא מבחן נפרד ומהווה סף לבדיקה.

עקרון מרכזי בדיני החוזים הוא חופש החוזים, זכות הצדדים לקבוע את תנאי החוזה. הצדקת העיקרון נובעת גם מאוטונומיית הפרט וגם משיקולים כלכליים של יעילות ורווחה. החוק מאפשר שבחוזים יוסכמו תנאים רבים בין הצדדים, ולעיתים אף להתנות על הוראות חוקיות. עם זאת יש גבולות: חוקים מסוימים לא ניתנים להתנות על פיהם (למשל הוראות ההגנה על רוכשי דירות או כללי שעות עבודה ומנוחה), וקיימים עקרונות כלליים שמגבילים חופש זה, כמו תקנת הציבור.

בפועל, לעיתים נדרשות צורות פורמליות לכריתת חוזה. לדוגמה, עסקאות במקרקעין חייבות במסמך בכתב. בשנים האחרונות יש נטייה להתמקד בעקרונות מהותיים כמו תום הלב ולא רק בצורת ההסכם.

בתחילת הדרך נשאבו דיני החוזים בישראל משתי מסורות חיצוניות: המג'לה, קובץ דיני ממונות מן המשפט העות'מאני, ומהמשפט המקובל הבריטי. כשלא נמצאה תשובה במג'לה, שפוטו התבססו על המשפט הבריטי. עם קום המדינה התווספה פסיקה ישראלית שיצרה פרשנות מקומית.

בתחילת שנות ה׳70 הופיעה חקיקה ישראלית שגיבשה מושגים ועקרונות מקוריים בדיני החוזים, כגון חובות להתנהל בתום לב. בעשורים האחרונים מתקדם הליך חוקי מקיף שנועד לאחד ולרענן את דיני הממונות בישראל: מהלך זה כולל את הצעת חוק דיני ממונות שפורסמה ב-2011.

החקיקה עוסקת בעקרונות כלליים החלים על כל חוזה ובחוקים ספציפיים לסוגי חוזים (כגון חוזי מכר או חוזי ביטוח). בין החוקים הכלליים בולט חוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973, שבו נקבעו כללים מהותיים בדינים אלה.

דיני החוזים עוסקים בהסכמים בין אנשים. הסכמים אלה הם התחייבויות שאנשים עושים מרצונם (חיובים רצוניים).

חוזה הוא הסכם שאפשר לאכוף בבית משפט. אם מישהו לא מקיים אותו, יכולים לדרוש פיצוי.

חוזה צריך הצעה וקיבול. "הצעה" היא בקשה ברורה להתקשר. "קיבול" הוא הסכמה להציע.
יש גם כוונה אמיתית להתחייב. צריך שיהיה ברור ששני הצדדים רוצים שההסכם יהיה משפטי.

חופש החוזים אומר שהצדדים בוחרים את מה שייכתב בחוזה. זה חשוב כי זה נותן חופש לבחור. יש גבולות לחופש הזה. יש חוקים שאי אפשר לשנות בחוזה (למשל חוקים שמגינים על קונים). יש גם כלל שנקרא "תום הלב", לנהוג ביושר.

לפעמים צריך מסמך בכתב. לדוגמה, כדי למכור אדמה צריך חוזה בכתב.

בישראל השתמשו בתחילה בחוקים מהעבר: המג'לה (חוק עתיק מהתקופה העות'מאנית) והמשפט הבריטי. אחרי כן הוסיפו פסיקה ישראלית. בשנות ה-70 נחקקו חוקים בישראל עם רעיונות מקוריים. בשנים האחרונות מנסים לאחד ולשפר את כל חוקי הממונות, ויש הצעה משנת 2011 לשינוי גדול.

יש חוקים כלליים לכל החוזים. יש גם חוקים לחוזים מיוחדים, כמו ביטוח ומכירת דירה. חוק חשוב הוא חוק החוזים (חלק כללי) מ-1973.