קרב אוסטרליץ (המכונה גם "קרב שלושת הקיסרים") נערך ב-2 בדצמבר 1805. נפוליאון הוביל כ-73,000 חיילים צרפתים נגד כוחות רוסיים־אוסטריים של כ-85,000 חיילים. ההתנגשות הייתה קרב מכריע במלחמות הנפוליאוניות.
בשנת 1805 הצטרפו אוסטריה ורוסיה לבריטניה נגד צרפת. נפוליאון פיתח מסע הטעיה כדי להרחיק כוחות אויב לאיטליה, וכך כבש וניצח כוחות אוסטריים בכריתת מרשים בקרב אולם. כך רוב הכוחות שניצבו מולו היו רוסים.
הקיסר אלכסנדר הוציא את מיכאיל קוטוזוב מתפקידו כמה ימים לפני הקרב, אבל קוטוזוב שמר על פיקוד טקטי בשדה. בפועל תוכנית המלחמה של בעלות הברית נכתבה על ידי הגנרל האוסטרי פרנץ פון ויירותר. בצד הצרפתי נפוליאון שלט בפיקוד מרכזי וסמכותו איפשרה תגובות מהירות.
הצבא הצרפתי חולק ל"קורפוסים", יחידות עצמאיות שיכולות לפעול ככוחות נפרדים. (קורפוס הוא גוף מחולק לדיוויזיות, עם חיל רגלים, פרשים ותותחנים.) מספר קורפוסים ושליטת מפקדים טובים נתנו לצרפתים גמישות. בצד בעלות הברית היו קשיים ברמת הפיקוד, אחדות במטרות וחוסר תיאום בין שדרות הרוסים והאוסטרים.
השדה היה ליד העיר ברנו, עם רמת פראצן (רמה בגובה כ-200 מטר) ששלטה במרכז. נפוליאון רצה להיראות חלש כדי לגרום לבעלות הברית לתקוף. הוא השאיר כוחות לכאורה מוחלשים באגף, כדי למשוך את ההתקפה ולפתוח את מרכזם. תוכנית בעלות הברית הייתה לפרוץ באגף הדרומי ולהקיף את הצבא הצרפתי.
ההתקפה הגדולה של בעלות הברית בבוקר נתקלה בהתנגדות עזה. בצפון ניהלו פרשים קרבות קשים; בדרום נמשכו לחימות על כפרים מבוצרים. נפוליאון ניצל את הטעות הגדולה של בעלות הברית: כשרמת פראצן נותרה חלשה הוא הורה לסולט לכבוש אותה. במקביל הגיעו תגבורות צרפתיות מדויקות.
כאשר הצרפתים עלו על רמת פראצן וביצעו ירי ארטילרי מדויק, המצב של בעלות הברית התמוטט. המשמר הרוסי ניסה להתקפה נגדית, אך הוברר כי הצרפתים שלטו בכיוון המעשה. חלקים גדולים של הצבא המאוחד נותקו ונמנע מהם נתיב נסיגה בטוח. בסופו של יום פרצה התמוטטות מסודרת של הכוחות הרוסים־אוסטרים.
ניצחון צרפתי מוחץ: כ-9,000 נפגעים בצד הצרפתי לעומת כ-27,000 באבדות בעלות הברית (כולל שבויים). התוצאה המדינית הייתה מהירה: האוסטרים חתמו על הפסקת אש וארבעת השבועות לאחר מכן חילקו לו את תנאי השלום בחוזה פרסבורג. כתוצאה נפלה גם הפרגמנטציה של המדינות בגרמניה, והאימפריה הרומית הקדושה פורקה.
שילוב של הטעיה, פריסת קורפוסים עצמאיים, פיקוד ריכוזי וגמישות איפשרו לנפוליאון לנצל טעויות האויב. בעלות הברית סבלו ממודיעין לקוי, תוכנית נוקשה, עיכובים בתנועה וחוסר תיאום בין השדרות. ניצחון זה הפך לאבן יסוד במוניטין הצבאי של נפוליאון והשפיע על מפת אירופה של תחילת המאה ה-19.
הקרב מתואר בסנקציות ספרותיות ומופיע בפרקים חשובים בספרות התקופה, ובהם "מלחמה ושלום" של לב טולסטוי. גם בעידן המודרני הוא מופיע בתיעוד ובסרטים על נפוליאון.
הקרב התנהל ב-2 בדצמבר 1805. נפוליאון הוביל את הצרפתים. מולו עמדו הרוסים והאוסטרים.
נפוליאון הטעה את האויבים. הוא גרם להם לחשוב שהוא חלש. כך הם תקפו.
הרמה המרכזית נקראה רמת פראצן. רמה היא גבעה רחבה. מי שמחזיק ברמה שולט בשדה.
נפוליאון שתקע מלכודת: הוא העמיד מעט חיילים במקום כדי למשוך התקפה. כשהאויבים הגיעו, הצרפתים תקפו את הרמה ותפסו אותה.
הצרפתים ניצחו. שני הצדדים נפגעו, והרבה חיילים נפצעו או נלקחו בשבי. לאחר הקרב האוסטרים חתמו על הסכם שלום. גם שינויים גדולים אירעו במפות של אירופה.
הקרב הראה שניהול חכם של כוחות ומבצעי הטעיה יכולים להכריע קרב. זו נקודה חשובה בתולדות אירופה.
תגובות גולשים