דלאוור (נהר)

נהר דלאוור הוכר כאחד מגופי המים החשובים במדינה. אגן הניקוז שלו מנקז כ-35,070 קמ"ר. הנהר מספק מי שתייה לכ-17 מיליון בני אדם, ובאמצעות אמת המים של דלאוור תורם לכחצי מאספקת המים של ניו יורק.

לנהר שני ענפים שמתחילים בהרי קטסקיל שבניו יורק: הענף המערבי בהר ג'פרסון במחוז סקוהרי, והענף המזרחי בגרנד גורג' במחוז דלאוור. ענפים אלה מתמזגים בהנקוק, ניו יורק, ויוצרים את נהר הדלאוור הראשי. האגן כולל 216 יובלים לאורך הנהר.

כ-245 ק"מ מהנהר מוגנים לפי "חוק הנהרות הפראיים והנופיים". שלושת חלקי הנהר הוכרו כנהר לאומי: החלק העליון, התיכון והתחתון. מדרום לטרנטון, ניו ג'רזי, הנהר הופך לאזור תעשייתי המשרת את ערי הנמל הגדולות.

הענף המערבי משתרע כ-140 ק"מ מהקטסקיל ועד להנקוק. ראשו בגובה כ-575 מטר ליד הר ג'פרסון. קטעים ממנו מנוצלים ליצירת מאגרי מים. אחד המאגריים הגדולים הוא קנונסוויל, שהחל לשרת את העיר ב-1964 וקיבולתו כ-362 מיליון מ"ק.

ממאגרי הענף המערבי זורמים מים אל מנהרה תת-קרקעית שאורכה כ-71 ק"מ, ומשם אל מאגר רונדאוט ואמת המים של דלאוור. מים אלה תורמים לכ-50% ממי השתייה של ניו יורק.

הענף המזרחי מתחיל מבריכה קטנה ליד גרנד גורג' ומזין את מאגר פפאקטון, המאגר הגדול במערכת אספקת המים של ניו יורק. שני הענפים נפגשים דרומית להנקוק.

מהנקוק הנהר זורם בין הרי הפוקונוס והקטסקיל. הקטע הזה עובר דרך נופים כפריים, פארקים ושמורות טבע, והוא מהווה מעבר דרומי לאורך כ-125 ק"מ עד אזור שוואנגונק.

הנהר חוצה את עמק מיניסינק, שהוא עמק קבור - כלומר התחתית שלו מורכבת משכבות משקע שנוצרו בעידן הקרח. הקטע כולל מעבר צוקי אבן חול וקוורציט, ואז משתרע דרך חוות ויערות עד לאיסטון.

באיסטון מצטרף לנהר ציר הליהי. בטרנטון הנהר חוצה את קו הנפילה האטלנטי, המעבר הגאולוגי בין משטחים סלעיים שונים. מדרום לכך מתחיל המישור החופי של המזרח.

מהעיר טרנטון דרומה הנהר מגדיל את רוחבו והופך למבואה איטית של הים עם ביצות רבות. בחלק זה הנהר מהווה גבול בין דלאוור לניו ג'רזי, כאשר הגבול נקבע בקו החוף המזרחי של הנהר בחלקים מסוימים.

מערכת אספקת המים של ניו יורק היא אחת מהגדולות בעולם. אמת המים של דלאוור היא מנהרה באורך כ-137 ק"מ ורוחב כ-4.1 מ'. היא מעבירה כ-1.3 מיליארד גלונים (כ-4.9 מיליון מ"ק) מים ביום לתושבי העיר. המערכות העיליות הללו מספקות חלק גדול מהמים ללא סינון מלא.

כ-90% ממי השתייה של ניו יורק מגיעים מאגן הדלאוור/קטסקיל, שנמצא כ-200 ק"מ צפונית לעיר. מתוך זה, אגן הדלאוור עצמו מספק כ-50% ממי השתייה של ניו יורק. המקורות האחרים, כמו אגן הקרוטון, תורמים את שאר האחוזים.

בקשה להשתמש בדלאוור כמקור מים לניו יורק הוגשה כבר ב-1927. בניית אמת המים החלה ב-1937 והושלמה ב-1944. בין 1950 ל-1964 הוקמו ארבעה מאגרים עיקריים במערכת: רונדאוט, נברסינק, פפאקטון וקנונסוויל. מאגר פפאקטון הוא הגדול ביניהם ומכיל יותר מ-140 מיליארד גלונים.

במהלך הובלת המים באמות ובמנהרות ננקטים אמצעי בטיחות, בהם חשיפה לקרינה אולטרה-סגולה (UV) במנהרות, כדי למנוע זיהומים.

בבוא האירופים במאה ה-17 חיו באזור אנשי לנאפי. הם כינו את הנהר בשם שניתן שם שפירושו "הזרם המהיר של הלנאפ". בשנים שלאחר מכן הגיעו מתיישבים שוודים, הולנדים ואנגלים, ובהמשך הוקמו ערים חשובות כמו פילדלפיה, קמדן, טרנטון ווילמינגטון.

הנהר שימש זירת קרבות במהלך המלחמה. הידוע מביניהם הוא חצייתו של ג'ורג' וושינגטון בלילה שבין 25 ל-26 בדצמבר 1776, שהובילה לניצחון בטרנטון.

בעקבות התעשייה, רצועת הנהר מדרום לטרנטון הפכה לאזור מתועש עם ייצור טקסטיל, פלדה וספנות. על מנת לשפר את הסחר הוקמו תעלות וקו ניווט עמוק בפיקוח פדרלי.

במהלך המאה ה-20 הועמקה מנהלת הניווט עד לעומק כ-12 מ' מאז 1941, ומאמץ העמקה עד ל-14.8 מ' נמשך בקטע מסוים. נמלי האזור, כולל פילדלפיה, קמדן ווילמינגטון, מהווים מרכז שילוח חשוב ומעסיקים אלפי עובדים. בשנת 2015 טיפלו נמלי האזור בכ-100 מיליון טונות מטען.

בשנת 1984 הוכר אזור גידול גפנים בשם Central Delaware Valley AVA. האזור משתרע על פני תוואי הנהר מדרום לפילדלפיה ולטרנטון.

תוכנית לבניית סכר גדול באזור זה בוטלה לאחר מחלוקות וסכסוכים סביבתיים. מאות בתי אב נהרסו וכ-15,000 בני אדם הועתקו בזמן התכנון. מאז 1978 האזור מנוהל על ידי שירות הפארקים הלאומיים והפך לאזור נופש ושימור טבע.

במעלה הנהר יש מפלים בשם "פול ריפט" בטווח המיילים 196.3, 196.7. הם כוללים ירידה של כ-7.5 מ' לאורך כ-800 מ'. במפלסי מים גבוהים קטעים צרים עלולים להיות מסוכנים יותר.

נהר דלאוור הוא נהר חשוב. אגן הניקוז שלו (שטח שבו כל המים זורמים לנהר) הוא 35,070 קמ"ר. הנהר נותן מים לשתייה לכ-17 מיליון אנשים.

לנהר יש שני ענפים קטנים שמתחילים בהרי קטסקיל. הם נפגשים בהנקוק ויוצרים את הנהר הגדול.

הענף המערבי הוא כ-140 ק"מ. הוא מתחיל גבוה בהרים וזורם דרך מאגר גדול בשם קנונסוויל. מאגר (אגם מלאכותי) שומר מים לעיר.

הענף המזרחי מזין את מאגר פפאקטון. זה המאגר הכי גדול במערכת המים של ניו יורק.

מהנקוק הנהר זורם בין הרים ושדות. כאן יש נופים כפריים ופארקים.

בחלק זה הנהר עובר דרך עמק שנוצר מרסיסי קרח ישנים. יש כאן צוקים ויערות.

במסגרת זו הנהר נפגש עם נהרות נוספים ונכנס למישור החוף.

למטה הנהר גדל ורוחבו מתרחב. יש ביצות וצמחייה לפני שהוא מגיע למפרץ דלאוור.

אמת המים היא מנהרה ארוכה שהולכת מים משרתת את ניו יורק. היא כ-137 ק"מ ואופיינה מעבירה כ-1.3 מיליארד גלונים ביום.

לפני שהגיעו אירופאים גרו כאן אנשי לנאפי. הם קראו לנהר שם שפירושו "הזרם המהיר של הלנאפ". במאה ה-18 נוסדו ערים גדולות על הנהר.

במלחמה חצה ג'ורג' וושינגטון את הנהר בלילה של ה-25, 26 בדצמבר 1776. המעבר הזה הוביל לניצחון חשוב.

בחלקו התחתון הנהר שימש לתעשייה. נמלים כמו פילדלפיה וקמדן מטפלות בסחורות רבות ועוזרות לכלכלה.

תוכנית לבנות סכר בוטלה. במקום זה הקימו אזור נופש לאומי לשימור ולבילוי.

בקטע מסוים יש מפלים בשם "פול ריפט". הם יורדים כ-7.5 מטר ויש להיזהר כשמפלסי המים גבוהים.