דמוגרפיה של הודו

הודו היא המדינה הגדולה בעולם לפי מספר התושבים, עם יותר מ-1.4 מיליארד אנשים נכון ל-2022.

האזור שהיה מכונה "הודו האימפריאלית" כלל גם את שטחי פקיסטן ובנגלדש של היום. אחרי החלוקה של 1947 מדינות אלה היו חקלאיות ברובן, ורק כ-18% מהאוכלוסייה חיה בערים. בתחילת שנות ה-50 שיעור הפריון (כמה ילדים, בממוצע, נולדים לאישה) היה גבוה מאוד, סביב 6 ילדים לאישה. האוכלוסייה גדלה במהירות בעשורים שלאחר מכן. מאז שנות ה-90 התחילה הודו לשנות את הכלכלה שלה ולהתגבר תהליכי עיור.

הודו עברה את סין במספר התושבים בסביבות תחילת 2023. אחד ההסברים הוא שקצב הריבוי הטבעי בהודו היה גבוה יותר, בעוד שבסין הייתה מדיניות הילד האחד בין 1979 ל-2015. עם זאת, שיעור הפריון בהודו ירד בהדרגה: מאזור 6 בשנות ה-50 לכ־2.3 בעשור השני של המאה ה-21, ולפי דיווחים ב-2021 הוא הגיע לכ-2 ילדים לאישה.

מאז רפורמות כלכליות שהחלו ב-1991 גדל התוצר של הודו במהירות. לפי מדד שוויון כוח הקנייה הודו מדורגת במקום השלישי בעולם בתמ"ג, אך בתמ"ג נומינלי ובתמ"ג לנפש היא ממוקמת נמוך יותר.

קיימים הבדלים גדולים בין אזורים: הדרום, במיוחד מדינות כמו מהאראשטרא, טאמיל נאדו, קרלה וקרנטקה, מוביל בעיור, אוריינות וכלכלה. בצפון, בעיקר במדינות צפופות בעמקי ההימאליה כמו ביהאר ואוטאר פרדש, ראג'סטאן, ג'הרקאנד ומאדהיה פרדש, יש מאפיינים חקלאיים ושיעורי פיתוח נמוכים יותר. ההבדלים האלה משתקפים גם בדמוגרפיה: בצפון יש אזורים עם שיעורי פריון מעל 3 ילדים לאישה, בעוד שבדרום שיעורי הפריון קרובים לערכי אירופה, סביב 1.8.

נכון ל-2022 אומדן שיעור הפריון בהודו מעט מעל 2 ילדים לאישה. ב-2016 השיעור נאמד בכ-2.3 ילדים לאישה. שיעור הילודה הגולמי (לידות לכל 1,000 תושבים) היה 20.4 ב-2016, אך הוא לא אחיד ברחבי המדינה. למשל, בביהאר היה שיעור של 26.8 לידות ל-1,000 תושבים, ובגואה ובמאניפור 12.9. דיווח על לידות השתפר: מ-74.5% ב-2007 ל-86% ב-2016. הגיל הממוצע לנישואין הוא כ-22.

ב-2016 שיעור התמותה הכללי היה כ-6.4 למאה0, ושיעור התמותה התינוקית היה 34 ל-1,000 לידות. שיעור הדיווח על פטירות היה 78.1% ב-2016. תוחלת החיים סביב 2014 עמדה על כ-68 שנים בממוצע, כ-70 לנשים וכ-66 לגברים.

כמעט שליש מאזרחי הודו הם מתחת לגיל 15. האוכלוסייה מחולקת לכמעט 2,000 קבוצות אתניות ולדתות רבות. כ-80% מאמינים בהינדו, וכ-13% ומעלה הם מוסלמים. במבנה הקאסטות הקבוצה הנמוכה ביותר, הדלית, מהווה כ-16.6% מהאוכלוסייה (נתוני 2011).

הבריטים ערכו מפקדי אוכלוסין החל מ-1871. מאז העצמאות נערכים מפקדים אחת לעשר שנים. המפקד המקיף האחרון בוצע ב-2011.

בהודו מדברים מאות שפות מכמה משפחות לשוניות. יש 22 שפות רשמיות. השפה המדוברת ביותר היא הינדי, עם כ-250 מיליון דוברים. אנגלית מדוברת על ידי כ-150 מיליון אנשים ומובנת ברמה חלקית על ידי מיליונים נוספים. שפות בולטות נוספות כוללות בנגלית, פנג'אבית, טלוגו, מראטהי וטמילית.

כ-30% מהאוכלוסייה מתגוררים בכ-200 ערים גדולות. 70% הנותרים מתגוררים בכ-550,000 כפרים.

הודו היא המדינה עם הכי הרבה אנשים בעולם. יש שם יותר מ-1.4 מיליארד אנשים ב-2022.

פעם ארצות כמו פקיסטן ובנגלדש היו חלק גדול מהשטח. אחרי החלוקה ב-1947 המדינות היו בעיקר חקלאיות. רק מעט אנשים גרו בערים.

לפני הרבה שנים נשים ילדו הרבה ילדים. בשנות ה-50 נשים ילדו בממוצע כ-6 ילדים. עם הזמן זה ירד. ב-2021 נאמר שהממוצע הוא כ-2 ילדים לאישה.

מאז 1991 הכלכלה הודו השתנתה והמדינה התפתחה. בדרום הודו יש יותר ערים וחינוך. בצפון יש עדיין הרבה חקלאות וקבוצות עם יותר משפחות גדולות.

"פריון" פירושו כמה ילדים נולדים בממוצע לאישה. ב-2016 שיעור הפריון היה כ-2.3 ילדים לאישה. שיעור הלידות שונה ממקום למקום. בביהאר היו הרבה לידות, בגואה ובמאניפור מעט יותר.

בשנת 2016 מתו בערך 6.4 אנשים מכל 1,000. תוחלת החיים ב-2014 הייתה כ-68 שנים.

כ-30% מהאוכלוסייה צעירים מתחת לגיל 15. יש בהודו כ-2,000 קבוצות אתניות ודתות רבות. רוב האנשים הם הינדים. המוסלמים הם הקבוצה השנייה בגודלה. יש גם קבוצה שנקראת דלית, שהיו להם הרבה קשיים היסטוריים.

מפקדי אוכלוסייה מתקיימים כל עשר שנים מאז העצמאות. בהודו מדברים מאות שפות. יש 22 שפות רשמיות. ההינדי מדוברת על ידי הכי הרבה אנשים, ואנגלית מבינה ומדוברת גם על ידי רבים.

כ-30% מהאוכלוסייה גרים בערים. רוב האנשים גרים בכפרים.