דמוגרפיה של טורקיה

בטורקיה נערך מפקד אוכלוסין כל עשור; האחרון התקיים ב-2000. כיום חיים שם כ-70.5 מיליון תושבים ב-81 פרובינציות. החלוקה לפי גיל היא: 25.5% בגיל 0, 14, 67.7% בגיל 15, 64 ו-6.8% בגיל 65 ומעלה.

טורקיה היא מדינה אירו-אסיאתית: רוב שטחה באסיה, אך יש לה זיקה חזקה לאירופה. היא חברה בנאט"ו (ברית צבאית) מאז 1952 ושואפת להצטרף לאיחוד האירופי.

האוכלוסייה מורכבת בעיקר מטורקים (כ-80%) וכורדים (כ-20%). קיימים גם מיעוטים קטנים של ערבים, טורקמנים, צ'רקסים ויוונים. הכורדים מרוכזים בדרום-מזרח ובחלקים באנקרה; חלקם הוגדרו כפלטיטים (אנשים שברחו ממדינות אחרות). מאז שנות ה-20 מתקיים מאבק כורדי-טורקי על זכויות ושלטון. חלק מהמאבק היה אלים, והיקף האבדות גבוה. קבוצת ה-PKK (מפלגת הפועלים הכורדית) נטלה חלק חשוב בעימותים. הכורדים נמצאים גם באזורים אסטרטגיים של צינורות נפט וסכרים על הפרת והחידקל. בעבר נאסר על הכורדים להשתמש בשפתם, והיחס אליהם היה ולפעמים נותר מורכב.

החוקה הטורקית מגדירה את "טורקי" כהגדרה של אזרחות (סעיף 66). אמנת לוזאן (הסכם בין מדינות) מכירה בקבוצות כמו יוונים אורתודוקסים, ארמנים ויהודים כמיעוטים, אך העיקרון החוקתי של שוויון מונע זכויות מיוחדות. קהילות מסוימות ניסו להשיג זכויות באמצעים פוליטיים או אלימים.

כ-99.8% מהאוכלוסייה מוסלמים. הרוב סונים; 15%, 20% אלווים (פלג של האסלאם הקשור לשיעה ולסופיות, תנועות רוחניות בתוך האסלאם). נוצרים וקבוצות אחרות מהוות אחוזים זעירים. לטורקיה מסורת ארוכה של הפרדת דת מהמדינה, והחוקה מכירה בחופש דת. מבחינה משפטית, גופים דתיים לא אמורים להיות מעורבים בפוליטיקה. ב-2005 אישר בית הדין האירופי לזכויות האדם איסור על כיסויי ראש דתיים במבני ממשלה ובבתי ספר.

השפה הרשמית היא טורקית, הנכתבת באות לטינית מאז רפורמות אטאטורק. רשת השידור הציבורית TRT משדרת גם שעות בשפות נוספות, כגון ערבית, בוסנית, אדיגית וכורדית.

שיעור האוריינות הממוצע הוא כ-87.4%: 95.3% אצל גברים ו-79.6% אצל נשים. הפער נובע בעיקר מהיחס לנשים באזורים הכורדיים והערביים בדרום-מזרח. כ-12% מהבוגרים מעל 15 אינם יודעים קרוא וכתוב. חינוך חובה וחינמי נמשך עד גיל 15. יש מבנים להשכלה גבוהה ושיעור משכילים סביר.

הצפיפות הממוצעת היא כ-89.24 נפש לקמ"ר, אך היא לא אחידה. חמש ערים גדולות מונות יותר ממיליון תושבים. איסטנבול היא המטרופולין הגדול ביותר עם כ-11.3 מיליון תושבים. אנקרה כ-4.3 מיליון, איזמיר כ-3.5 מיליון, ובורסה ואדנה כ-1.5 מיליון כל אחת. פרובינציית איסטנבול צפופה בהרבה (כ-1960 נפשות לקמ"ר) בעוד באנקרה הצפיפות היא כ-167 נפשות לקמ"ר. איסטנבול גדלה במהירות: בין 1980 ל-2005 אוכלוסייתה הוכפלה בעיקר בגלל הגירה פנימית של צעירים שמחפשים עבודה, ולא כתוצאה מריבוי טבעי (כאמור, שיעור הגידול הטבעי הוא כ-1.06% בשנה).

(רשימה של מרכזים עירוניים: איסטנבול, אנקרה, איזמיר, בורסה, אדנה.)

בשנות ה-60 וה-80 היגרו טורקים רבות למדינות מערב אירופה, במיוחד לגרמניה, הולנד וצרפת. לאחרונה נרשמה גם הגירה לרוסיה ולמדינות שכנות. הדבר יצר קהילות טורקיות גדולות בחו"ל. בשנים האחרונות נכנסו לטורקיה מעל שלושה מיליון פליטים סורים.

בטורקיה חיים כ-70.5 מיליון אנשים ב-81 מחוזות. המפקד האחרון היה ב-2000. יש ילדים, מבוגרים וקשישים.

ברוב תושבי טורקיה חיים טורקים וכורדים. כורדים הם קבוצה שמתגוררת בעיקר בדרום-מזרח. בעבר נאסר עליהם לדבר בשפתם. היו מחלוקות בין כורדים למדינה, וחלק מהן היו קשות. יש גם קבוצות קטנות נוספות.

כמעט כולם מוסלמים. רובם סונים. יש גם אלווים (קבוצה בתוך האסלאם). יש מעט נוצרים, יהודים וארמנים. בטורקיה הופרדה הדת מהמדינה. החוק מגן על חופש הדת.

השפה הרשמית היא טורקית. היא נכתבת באותיות לטיניות. הטלוויזיה הציבורית משדרת גם בשפות אחרות.

רוב האנשים יודעים לקרוא ולכתוב. אחוז האוריינות הממוצע הוא סביב 87%. נשים באזורי הכפר הדרומיים יודעות פחות לקרוא ולכתוב. הלימודים בחינם עד גיל 15.

הצפיפות הממוצע הוא כ-89 אנשים לקמ"ר. איסטנבול היא העיר הגדולה ביותר. בה חיים סביב 11.3 מיליון איש. היא צפופה מאוד ויש בה בניינים גבוהים ותחבורה רבה.

הרבה טורקים עזבו למדינות באירופה כדי לעבוד. בשנים האחרונות הגיעו לטורקיה גם מעל שלושה מיליון פליטים מסוריה. פליטים הם אנשים שהגיעו בגלל מלחמה או סכנה.