דפוס ראם

דפוס ראָם (Romm), שנודע גם כ"דפוס והוצאת האלמנה והאחים רָאָם" או "דפוס וילנא", היה בית דפוס יהודי והוצאת ספרים בוילנה. הוא פעל מסוף המאה ה־18 ועד תחילת המאה ה־20. הדפוס נודע במיוחד במהדורת התלמוד הבבלי שפרסם בין השנים 1880, 1886, ומהדורה זו הפכה לבסיס עבור רוב מהדורות התלמוד עד היום.


הדפוס נוסד ב־1789 על ידי ברוך בן יוסף ראם בגליציה, בעיירה אזאר. ב־1799 הועבר לווילנה. ברוך נפטר ב־1803 והדפוס עבר לבעלותו של בנו, מנחם מן ראם.

בשנת 1834 החל הדפוס להדפיס מהדורה חדשה של התלמוד הבבלי ביחד עם שמחה זימל מהורודנא. ההדפסה עוררה סכסוך קשה על זכויות ההדפסה מול דפוס סלאוויטא של משפחת שפירא. בסופו של דבר השלטונות ב־1836 פינו את רוב בתי הדפוס בליטא, והשאירו מעט מאוד, ביניהם דפוס ראם.

מנחם מן ראם נפטר ב־1841 ובאותה שנה נשרף הדפוס. ניהלו אותו יורשיו: יוסף ראובן ודוד ראם. לאחר מותם עבר הניהול לדבורה ראם, אלמנת דוד, ולגיסיו. משנת 1863 נודע הדפוס בשם "דפוס האלמנה והאחים ראם". דבורה גייסה את שמואל שרגא פייגנזון (שפ"ן) כמנהל תוכן.

דפוס ראם הדפיס גם ספרי קודש רבים נוספים, כמו התלמוד הירושלמי, מדרשים, סידורי תפילה ומשניות. כמו כן היו בהדפוס גם ספרים חילוניים ומשכילים, כולל רומנים של אברהם מאפו ותרגומים של קלמן שולמאן. ב־1868 הוחלט להקצות מכונה להדפסת מחברים בני זמנו. ב־1875 נרשמו בקטלוג כ־300 כותרים שיצאו מהדפוס.

הדפוס נחלש כלכלית בסוף המאה ה־19. הברון דוד גינצבורג ניסה לסייע, אך לאחר מותו המצב החריף. פרוץ מלחמת העולם הראשונה סיכן את הפעילות. בהשתדלות הרב משה אלעזר אייזנשטדט, נח גורדון וחיים כהן רכשו את הדפוס להצילו. ב־1920 הועבר הניהול למאתוס רפופורט, שניהל את המקום כ־20 שנה. בליל 7 ביולי 1941 רפופורט נתפס ונרצח על ידי הנאצים, ובכך חדל דפוס ראם לפעול כבית דפוס יהודי גדול.

לאחר המלחמה נתרחשה הלאמה והבניין שימש בית דפוס רשמי עד ראשית שנות ה־90, אך כבר ללא זיקה יהודית.

הדפוס שילב בעבודתו מגיהים ותלמידי חכמים חשובים, ובהם הרב אברהם קרצ'מר, המתרגם מרדכי פלונגיאן ואחרים.


המהדורה הראשונה של התלמוד הבבלי בדפוס ראם הושלמה ב־1854. מהדורה שנייה יצאה בין 1858 ל־1866. המהדורה השלישית, היוקרתית, הודפסה בין 1880 ל־1886 וכללה למעלה ממאה מפרשים (כלומר פירושים והערות של חוקרים). במהדורה זו הושם דגש על נוסח מדויק, בהתבסס על כתבי יד עתיקים.

כדי לתקן ולוודא את הנוסח, שלחו אנשי הדפוס שליחים לספריות באירופה, והשיבו כתבי יד ונוסחאות ישנות. הם נעזרו ברבנים וחוקרים בולטים כדי לבדוק נוסחים ומפרשים. מהדורת וילנא נשארה מאז כמעט המהדורה הסטנדרטית של התלמוד.


מנחם מן רָאם, נפטר ב־1841.

יוסף ראובן רָאם, נפטר ב־1858.

דוד רָאם, נפטר ב־1860.

דבורה ראם, מנהלת ומנהיגה של בית הדפוס, נפטרה ב־1903.


המשורר אברהם סוצקבר כתב ב־1943 שיר שבו הוא מדמה את לוחות העופרת של דפוס ראם שניתכים לכדורים במציאות הגטו. זו תיאור פואטי שמייצג את כאב העם וההתנגדות, ולא תיעוד מדויק של אירוע היסטורי.

דפוס רָאם היה בית דפוס יהודי בעיר וילנה. דפוס אומר מקום שמדפיסים ספרים. הוא עבד מאמצע המאה ה־18 עד המאה ה־20.

הדפוס מפורסם במיוחד בגלל מהדורת התלמוד הבבלי שלו. התלמוד הבבלי הוא ספר גדול של דיונים על חוקי היהדות. המהדורה הזאת הודפסה בין 1880 ל־1886. מאז אנשים למדו ממנה הרבה.


ברוך ראם פתח את הדפוס ב־1789 בעיירה אזאר. ב־1799 הוא העביר את הדפוס לווילנה. אחרי מותו ניהלו אותו בנו ובננו. מאוחר יותר דבורה ראם, אלמנתו של אחד הבעלים, ניהלה את המקום.

הדפוס הדפיס ספרים דתיים רבים. גם הדפיס ספרים שאינם דתיים, לדוגמה רומנים בעברית. במאה ה־19 הוא הוציא מאות כותרים.

במאה ה־20 היו קשיים בכסף. בזמן מלחמת העולם הראשונה ודברים אחרים הדפוס כמעט נסגר. אנשים עשו מאמץ להציל אותו. ב־1920 מאתוס רפופורט ניהל את הדפוס כ־20 שנה. ב־1941, לאחר כניסת הגרמנים לוילנה, רפופורט נרצח. אז הדפוס הגדול הפסיק לפעול.

לאחר המלחמה הבניין שימש לדפוס רשמי, אבל כבר לא כבית דפוס יהודי.


דפוס ראם הדפיס שלוש מהדורות חשובות של התלמוד.

המהדורה הגדולה של 1880, 1886 כללה הרבה פירושים. פירושים הם הסברים לטקסט. הם בדקו טקסטים ישנים ב־ספריות רבות כדי להיות מדויקים. המהדורה הזאת הפכה לתקנית בשיעורים ובבתי הספר.


מנחם מן ראם, נפטר ב־1841.

יוסף ראובן ראם, נפטר ב־1858.

דוד ראם, נפטר ב־1860.

דבורה ראם, ניהלה את הדפוס והייתה דמות חשובה.


המשורר אברהם סוצקבֶר כתב שיר שבו הדמיין את לוחות הדפוס שנמסים לכדורים בגטו. זו דימוי של תקופה קשה.