ש"ס וילנא

ש"ס וילנא היא הגרסה הנפוצה של התלמוד הבבלי, שהודפסה על ידי האלמנה והאחים ראם (נהגה "רוֹם") בוילנה בשנים תר"מ, ה'תרמ"ו (1880, 1886).

ההדפסה ארכה כשלוש שנים של הכנה וכשלוש שנים של הוצאת הכרכים, ולמעשה נמשכה כשש שנים. הכרך הראשון היה מסכת ברכות (י"ח אייר תר"מ) והאחרון היה מסכת נידה (י"ג בניסן תרמ"ו).

מבנה הגיליון שומר על מסורת של למעלה מ-500 שנה: גוף התלמוד מודפס בגופן מרובע, והפרשנים כתובים בגופן רש"י (כתב שמקובל לפרשנויות). בסוף הכרך האחרון כתב מנהל בית הדפוס, שמואל שרגא פייגנזון ('שפ"ן הסופר'), שנוסח הש"ס אוחד בעזרת כתבי יד נדירים ובדיקה עצומה של הטקסט.

על העבודה הופקדו עשרות עורכים ובודקים: בפועל הוצבו יותר ממאה דפסים וארבעה עשר מגיהים. למרות תיקונים רבים, נראה שרוב נוסח הועתק מדפוסים קודמים.

המו"לים והשופטים הקדישו זמן וכסף רב לאיתור נוסחאות מדויקות של הגמרא ושל מפרשיה הראשונים. צוות העורכים כלל רבנים מוכרים, כמו הרב שלמה הכהן מווילנה, והרב אליעזר ליפמן פרינץ מאמסטרדם. הרב רפאל נתן נטע רבינוביץ נשלח לספריית הוותיקן כדי להעתיק מכתב יד של פירוש רבינו חננאל, וקיבל אישור מיוחד לעבוד שם.

לצד הפירושים שהיו כבר במהדורות קודמות, נוספו במהדורה זו כ-100 פירושים נוספים על התלמוד ועוד כ-40 פירושים על הרי"ף (חיבור תקופתי חשוב בתורת ההלכה). בתחילה הופיעה רשימת מאה הפירושים רק בפתח הכרך האחרון; בהדפסות מאוחרות נוספה לרוב לכל הכרכים. בקשר למיקומן של הלכות הרי"ף, במהדורות הראשונות הודפסו בכרכים נפרדים, ורק בשכפולים המאוחרים אוחדו הגמרא והרי"ף בכרך אחד.

המוציאים לאור שילבו פירושים נדירים מדפוסים ראשונים, וגם חידושים של רבני ליטא, שבה הודפס הש"ס. בפרט נוספו הגהות וחידושים של רבנים ותיקים בוילנה, כגון חידושי הרש"ש, הגהות בנו הרב מתתיהו שטראשון, ו"הגהות חשק שלמה" מאת הרב שלמה הכהן. המדפיסים הקפידו שלא להכניס חידושים בשם אחרים ללא אישור, ולכן צוין שהערות אלו הן 'הגהות'.

בסוף כל מסכת נוסף חיבור של המגיה מרדכי פלונגיאן, בשם "המתרגם", המכיל פירושים למילים לועזיות שבפירוש רש"י ובתוספות, בתרגום ליידיש ולעברית.

ש"ס וילנא היא מהדורה מפורסמת של התלמוד הבבלי. התלמוד הבבלי הוא ספר גדול של חוקים ודיונים של חכמים.

המהדורה הודפסה בוילנה בין השנים 1880 ל-1886 על ידי האלמנה והאחים ראם. ההדפסה ארכה כמה שנים. הכרך הראשון שהודפס היה ברכות. האחרון היה נידה.

בעיתון ההדפסה כתוב שהטקסט נאסף מכתבי יד ישנים. הרבה אנשים בדקו את הכתבי יד וקיבלו עזרה ממגיהים.

הדף מותאם כך: הטקסט הראשי מודפס במכתב מרובע. הפרשנים מודפסים בכתב רש"י. כתב רש"י הוא סוג גופן שמקובל לפרשנים.

במהדורה זו הוסיפו המו"לים עוד פירושים. נוספו כ-100 פירושים על התלמוד וכ-40 פירושים על חיבור בשם הרי"ף. גם רבנים מווילנה הוסיפו הערות והגהות.

בסוף כל מסכת הודפס חיבור בשם "המתרגם" מאת מרדכי פלונגיאן. שם מוסברים מילים לועזיות שנמצאות בפרשנים, בתרגום ליידיש ולעברית.