'''דַּקָּרים''' (שם מדעי: Epinephelinae) הן תת-משפחה, כלומר קבוצה קרובה של מינים, של דגים טורפי על (דגים גדולים שאוכלים דגים אחרים). יש כ-160 מינים. בשפה עממית הם נקראים דקר או לוקוס. הם חיים בימים הטרופיים והסוב-טרופיים, קרוב לקרקעית, באזורים סלעיים ובשוניות האלמוגים. כדגי מאכל ערכם גבוה וטעמם נחשב משובח.
המינים שונים בגודל ובמראה. חלקם חיים שנים רבות ויכולים להגיע לאורך גדול מאוד. יש מינים שצומחים עד כ-2.5 מטר ולמשקלים כבדים; המין הגדול ביותר תואר כאורכו מעל 4 מטר ושוקל עד כ-600 ק"ג. גופם גרמי, עם פה ולוע גדולים, והם לא בנויים לשחייה ארוכה ומהירה.
הדקרים פעילי יום, אבל רבים צדים בערב ובלילה. הם מעדיפים להסתתר ולארוב לטרף במקום לרדוף אחריו. הם בולעים את הטרף בשלמותו. הלוע והזימים (הזימים הם האיברים שבהם הדג נושם במים) יוצרים שאיבת לחץ שמכניסה את הטרף פנימה. יש להם מעט שיניים קדמיות, ושיניים מרסקות חזקות בתוך הלוע. הטרף כולל דגים אחרים, תמנונים, דיונונים וסרטנים; המינים הגדולים יכולים אפילו לבלוע כרישים קטנים וצבי ים קטנים.
דקרים משתמשים בפה כדי לחפור מחסה בחול תחת סלעים. הם מפנים את החול בזירה דרך הזימים. שרירי הזימים חזקים, וכאשר הדקר חשים סכנה הם נועלים את עצמם בתוך הכוך. הם גם מפרישים קוצים בסנפירי הגב כדי לנהלעוג את עצמם בסלע.
נצפו מקרים של שיתוף פעולה בין דקרים לבין מורנות ותמנונים בציד: אחד מריץ את הטרף והשני תופס אותו, והם מחליפים תפקידים.
רוב המינים מתבגרים קודם כל כנקבות, ואז חלקם משנים את מינם לזכרים בתהליך שנקרא דיכוגמיה (שינוי מין אחרי הבגרות). רובם ישריצו בחודשים מאי עד אוגוסט. ההרביות מתקיימות בקבוצות, לעיתים לפי מחזור הירח, ומאפשרות לזכרים הגדולים לשלוט ולהדוף זכרים קטנים.
קצב הגדילה הממוצע הוא כקילוגרם בשנה (יש שונות בין המינים). הבגרות המינית מגיעה בדרך כלל במשקל כ-3 ק"ג, כנקבה. זכרים גדולים שומרים על חיהרמונים שבין 3 ל-15 נקבות. אם אין זכר מתאים, הנקבה הגדולה ביותר בדרך כלל תשנה מין ותהפוך לזכר.
לאחר ההפריה הביצים צפות בראשית מי הים. מהן בוקעות פגיות (לארוות צעירות שכבר יכלות לשחות). תקופת הפלגייה שלהן היא כ-25 עד 60 יום, ובמהלכה הן עלולות להיגרר מאות קילומטרים. לאחר מכן הפגיות מתישבות באתר קבוע לכמה חודשים ומשם גדלות לאט, בקצב של כ-0.3 מ"מ ליום בשלב זה.
דקרים רבים הם מקור מזון יקר. חלקם מגדלים אותם בחקלאות הימית. אפשר למכור חלק מהמינים בשווקים חיים, כי הם שורדים שעות אחרי שנוצאו מהמים. הדקרים פופולריים גם בדיג ספורט. בישראל מנפיקים רישיונות לדיג חובבים, אך יש איסור לדוג דגי קרקע, כאשר דקרים מסווגים כך. מינים קטנים משמשים גם כדגי נוי, אך גם הם נוטים לגדול מהר.
הדקרים רגישים לדיג מופרז. ה-IUCN מדווח על ירידה חדה באוכלוסיות של כמה מינים, לעיתים יותר מ-90% בתוך עשור. לפחות 18 מינים מוגדרים כיום בסכנת הכחדה. שניים מהם חיים בחופי ישראל: דקר הסלעים ודקר אלכסנדרוני. בישראל מעריכים כי ללא בקרה דגים אלה ודקרנית אדומה יהיו הראשונים להיעלם מחופי המדינה.
מדינות רבות חוקקו חוקים להגנה: שמורות שבהן אסור לדוג, איסורים על שיטות דיג מזיקות, והגבלת גודל מינימלי לדיג. לדוגמה, דיג תת-מימי ברובה (שציד באמצעות נשק תת-מימי) הוכח כהרסני, והאסרתו בצרפת למשך עשור סייע לשיקום אוכלוסיות.
דקרים גדלים לאט ומגיעים לבגרות רק בגיל כ-3 שנים. גם אז הנקבות הצעירות מייצרות פחות ביצים מהבוגרות. לכן דיג יתר משפיע חזק על יכולת ההתאוששות של המין.
קיימים כ-21 סוגים (גנרות) וכמעל 160 מינים של דקר.
כ-10 מינים ידועים בים התיכון.
כ-27 מינים ידועים בים סוף.
דַּקָּרים הם קבוצה של דגים. יש כ-160 מינים.
הם חיים במים חמים ליד הקרקעית. הם אוהבים סלעים ושוניות.
הם נחשבים לדגי מאכל טעימים ויקרים.
חלקם קטנים וחלקם גדולים מאוד. יש מינים שיכולים להיות כמה מטרים ארוכים.
לדם פה גדול והם לא שוחים מהר למרחקים רחוקים.
הם צדים בדרך כלל בערב ובשעות הלילה. הם מתחבאים ומארבים לטרף.
הם בולעים את כל הטרף בבת אחת. הזימים (האיבר לנשימה במים) והלוע עוזרים לשאוב את הטרף לתוך הפה.
הם אוכלים דגים אחרים, תמנונים וסרטנים. מינים גדולים מאוד יכולים לאכול גם חיות ימיות קטנות אחרות.
לעיתים דקרים חופרים מחסה בחול מתחת לסלעים. הם דוחפים את החול החוצה דרך הזימים.
הם גם ידועים ששיתפו פעולה בצייד עם מורנות ותמנונים.
רוב הדקרים מתחילים כנקבות. חלקם יכולים לשנות את מינם לזכרים כשגדלים. לתהליך קוראים דיכוגמיה (שינוי מין).
הם ישריצו בדרך כלל בחודשים מאי עד אוגוסט. הביצים צפות והן בוקעות לפגיות - תינוקות שמסוגלים לשחות.
הפגיות שוחות במשך כמה שבועות ואז מתיישבות בקרבת החוף ללמוד להיות דגים בוגרים.
הדקרים חשובים לאנשים כאוכל. מגדלים חלק מהם בחוות דגים. חלק נמכרים בשווקים כשהם עדיין חיים.
יש חוקים שמגבילים דיג דקרים כדי להגן עליהם.
חלק מהמינים נדירים מאוד בגלל דיג גדול מדי. ארגונים אומרים שחלק מהאוכלוסיות ירדו בחדות.
יש לפחות 18 מינים הנמצאים בסכנה. שניים מהם חיים ליד חופי ישראל.
מדינות מנסות להגן על הדקרים בעזרת שמורות ואיסורים על שיטות דיג מזיקות.
יש כ-21 סוגים וכמעל 160 מינים של דקר.
כ-10 מינים ידועים בים התיכון.
כ-27 מינים ידועים בים סוף.
תגובות גולשים