שמו המדעי של האבוקדו הוא Persea americana. המילה אבוקדו מגיעה מהשפה האצטקית: "ahuacatl". המשמעות המסורתית היא קשורה לצורה של הפרי והאמונה שסגולותיו קשורות לפוריות.
עץ האבוקדו הוא ירוק-עד סובטרופי. גובהו הבר יכול להגיע עד כ-15 מטר; הזנים המותאמים לגידול מסחרי בדרך כלל קטנים יותר. הפרח של האבוקדו קטן ודו-מיני, והוא פועל במנגנון שנקרא "דיכוגמיה פרוטוגנית סנכרונית", כלומר כל פרח נפתח פעמיים: פעם אחת כנקבי (מקבלת אבקה) ופעם שניה כזכרי (מייצר אבקה). המנגנון הזה מסונכרן על העץ כולו, ולכן יש זנים עם פריחה בסדרות שונות. בזנים מסחריים מחברים זן עיקרי עם זן מפרה כדי לשפר את ההאבקה; בישראל הזן המרכזי הוא 'האס' (טיפוס A) והמפרה הנפוץ הוא 'אטינגר' (טיפוס B).
אבוקדו פורח בעונה מסוימת (אביב), הפרי מבשיל בדרך כלל בחורף, ורוב הזנים לא מבשילים על העץ אלא אחרי הקטיף. כדי לזרז הבשלה אפשר לשים את הפרי עטוף עם בננות או תפוחים. ההאבקה תלויה במעשי בעלי חיים, בעיקר בדבורי דבש, ומגדלים מכניסים כוורות למטעים בזמן הפריחה.
קליפת האבוקדו יכולה להיות ירוקה או שחורה. הבשר הפנימי צהבהב-ירקרק, רך ושמנוני, ועשיר בשומן, חלבון ומספר וויטמינים (B, A, C). בכל פרי גלעין יחיד וחזק. האבוקדו נאכל בדרך כלל כשהוא רך. פרי חתוך נוטה להשחיר ואינו נשמר זמן רב.
קיימים שלושה קבוצות ראשיות של אבוקדו: כנה מקסיקנית, כנה גוואטמלית וכנה מערב הודית. כל קבוצה מתאימה לתנאי אקלים שונים: מקסיקנית לקריר יחסית, גוואטמלית לסובטרופי ו"מערב הודית" לאקלים טרופי ולח.
העצים הראשונים הובאו לארץ בשנת 1920 על ידי נזירים. גידול מסחרי התחיל רק בתחילת שנות ה-60 של המאה ה-20. כיום נטועים בישראל כ-150 אלף דונם אבוקדו. היבול השנתי נע בין כ-138 אלף ל-247 אלף טון, וכמעט חצי מכך מיוצא לחו"ל. האבוקדו הוא פרי הייצוא המרכזי של ישראל בשוקי אירופה, בין היתר ברוסיה, גרמניה וצרפת.
ברכת האבוקדו ברוב המקרים היא ברכת בורא פרי העץ. אם הפרי מרוסק עד מאוד, נוהגים לברך "שהכל נהיה בדברו".
ב-1967 הוכרזה תחרות גילוף גלעין אבוקדו עם פרסים.
המילה אבוקדו באה מהשפה האצטקית. שם אחד שלה הוא "ahuacatl".
עץ האבוקדו נשאר ירוק כל השנה. הוא יכול לגדול גבוה מאוד. הפרח נפתח פעמיים. פעם הוא עובד כפרח נקבי. פעם שנייה הוא עובד כפרח זכרי. כך קשה לעצים להפרות את עצמם.
אבוקדו לא מבשיל על העץ בדרך כלל. הוא מבשיל אחרי שקוטפים אותו. אפשר לשים אותו ליד בננות או תפוחים כדי שיעשה את זה מהר יותר.
הקליפה של האבוקדו ירוקה או שחורה. הבשר פנימי רך, צהבהב-ירקרק ושמנוני. בפנים יש גלעין אחד וקשיח.
יש שלושה סוגים ראשיים: מקסיקני, גוואטמלי והודי-מערבי. כל סוג אוהב מזג אוויר אחר.
העצי אבוקדו הגיעו לארץ ב-1920. גידול גדול התחיל בשנות ה-60. היום גדלים בישראל המון עצים, וחלק גדול מהפרי נשלח למדינות אחרות.
כאשר אוכלים אבוקדו מברכים ברכת בורא פרי העץ.
היו תחרויות שבהן גילפו את גלעין האבוקדו.
תגובות גולשים