דרוזים

הדרוזים (בערבית: המווחדון) הם קבוצה אתנו-דתית ערבית במזרח התיכון. "אתנו-דתית" פירושו שהם זהות אתנית ודתית יחד. דתם נוצרה במאה ה-11 מתוך אסמאעיליה, פלג שיעי של האסלאם, אך היא נשמרת כיום כדת נפרדת עם מנהגים סודיים.

הדרוזים מעדיפים שם פנימי: בני מערוף (בני החסד). מקור השם "דרוזים" אינו חד־משמעי; יש גרסאות שמקשרות אותו לדמות היסטורית בשם א-דרזי.

הדת התגבשה במצרים סביב דמותו של אל-חאכם באמר אללה (996, 1021). לפי המסורת, אל-חאכם התגלה כרוח אלוהית ונעלם ב־1021. חמזה בן-עלי היה אחד המנהיגים הבולטים שקידם את הדת; ב־1017 הוא הוכרז כאימאם של המווחדון.

הדרוזים מאמינים באחדות אל (מונותאיזם) ובסדרה של נביאים לאורך ההיסטוריה. הם מחזיקים במסורת של "יודעי חוכמה" שמשמרים את כתבי הקודש שנקראים איגרות החוכמה. רוב המסורות והטקסטים החשובים שמורים בסוד ומועתקים ביד.

הדין הדרוזי אינו מקבל המרת דת בימינו, אדם הופך לדרוזי רק אם נולד למשפחה דרוזית. קיימת גם אמונה בגלגול נשמות, שהשתרשה עם הזמן.

בחברה הדרוזית קיימת חלוקה בין עוקאל (המשכילים, יודעי הדת) ובין ג'והאל (ההדיוטה, רוב העם). רק העוקאל יודעים את סודות הדת ונהנים מהחובות והמנהגים המחמירים. בגיל 15 הצעירים יכולים לבחור אם לעבור לתפקיד של עוקאל.

כיום יש בין כ־800,000 ל־2,000,000 דרוזים בעולם, וברובם בלבנון, סוריה וישראל. בישראל מונים הדרוזים עשרות אלפי תושבים ומוגדרים כאזרחים המשרתים בצה"ל. ברוב מקום הם דוברים ערבית ונושאים זהות ערבית לצד זהות דרוזית-מקומית.

הדרוזים סבלו מרדיפות לאורך ההיסטוריה, מה שהוביל להתבודדות והתיישבות אזורית בהרי הלבנון, הר הבשן והגליל. הם פיתחו "תקייה", קיום חיצוני המסתיר את הדת בעת סכנה. במאות ה־19 וה־20 נרשמו גלגולים של שיתוף פעולה ועמימות בין הדרוזים לקבוצות אחרות באזור, כולל נוצרים ויהודים במקומות מסוימים.

מחקרים גנטיים על קבוצות דרוזיות הראו מאפיינים של אוכלוסייה מבודדת עם קשרים לגנום של אוכלוסיות הלבנט העתיקות. הממצאים מצביעים על שילוב של שושלות אבהיות ואימהיות מגוונות, וכן על קרבה גנטית ללבנונים, לסורים ולהיסטוריה הקדומה של האזור.

בית התפילה הדרוזי נקרא ח'ילווה. קיימות הלכות התנהגות ברורות: איסור על שתייה משכרת, איסור על ראוותנות, שמירת לשון ועזרה לאחים. הדרוזים נוטים למושגים של צניעות, הכנסת אורחים ונאמנות קהילתית. נישואים בין־דתיים נדירים ולרוב אינם מוכרים כחלק מהקהילה.

לדרוזים יש חגים משלהם, ביניהם חג הקורבן וחג נבי שועייב. הדגל הדרוזי מייצג חמישה צבעים שמייצגים ערכים ומנהיגים דתיים: אדום, צהוב, ירוק, כחול ולבן.

במאה ה־21 הדרוזים משתלבים בחברות המארחות בדרגות שונות. המציאות באזור, במיוחד בסוריה וברמת הגולן, משפיעה על מצבם ועל החלטות זהות ואזרחות. הדרוזים ממשיכים לשמור על טקסים סודיים ועל מבנה חברתי שמבדיל בין יודעי הדת לשאר הציבור.

הדרוזים הם קהילה ערבית שמקורה במזרח התיכון. הם דת ומקבוצה אתנית יחד.

הדת שלהם נולדה במאה ה-11 במצרים סביב השליט אל-חאכם. אחרי זה הגיע מנהיג חשוב בשם חמזה בן-עלי.

הדרוזים משתמשים בשם פנימי: בני מערוף. הם שומרים חלק גדול מאמונותיהם בסוד.

יש שני סוגים של תפקידים בחברה: עוקאל, אלה שיודעים את סודות הדת, וג'והאל, רוב האנשים שלא יודעים.

הם לא מקבלים אנשים חדשים לדת היום. ילדים שנולדים למשפחה דרוזית הם דרוזים.

הדרוזים מאמינים באל אחד ובמספר נביאים. הם מאמינים גם בגלגול נשמות, כלומר הנשמה יכולה לחזור בצורת אחרת.

רוב הדרוזים חיים בלבנון, בסוריה ובישראל. יש גם קהילות קטנות באמריקה ובאירופה.

הדרוזים מקפידים על כנות, עזרה לאחרים וצניעות. הם נמנעים משתייה משכרת.

יש להם חגים כמו חג הקורבן וחג נבי שועייב. הדגל הדרוזי צבעוני ומייצג ערכים דתיים.