האביב של פראג

האביב של פראג היה תקופה של רפורמות וחירויות בצ'כוסלובקיה בשנת 1968. היא החלה ב-5 בינואר כשהרפורמיסט אלכסנדר דובצ'ק נבחר למזכיר הראשון של המפלגה הקומוניסטית. דובצ'ק ביקש "סוציאליזם עם פנים אנושיות", רעיון לשמור על סוציאליזם (שיטה כלכלית-פוליטית שבה המדינה שולטת בחלק גדול מהכלכלה) ולתת יותר חופש לאזרחים.

בסוף שנות ה-50 ותחילת ה-60 צ'כוסלובקיה החלה תהליך איטי של דה-סטליניזציה, יציאה ממדיניות קיצונית שלטונית. הכלכלה הייתה בבעיה והיו קריאות לשינויים פוליטיים וכלכליים.

בחוגי הסופרים והתקשורת גדל ביטוי הביקורת. קבוצות ספרותיות דרשו חופש ביטוי ושינויים. חלקים במפלגה ניסו להדגיש משמעת, אך המגמה הכללית הלכה לכיוון פתיחות.

בינואר 1968 דובצ'ק החל להרחיב חופש עיתונות ולתמוך ברפורמות. תחתיו הופחתה הצנזורה, ועיתונים שפעלו קודם תחת בקרה התקרבו לעצמאות במהדורתם.

תוכנית דובצ'ק כללה חופש עיתונות, חופש דיבור וחופש תנועה. הוא קידם ביזור סמכויות, כלומר לתת יותר כוח לממשלות אזוריות, ואף דיבר על פדרליזציה, חלוקת המדינה לשתי רפובליקות צ'כית וסלובקית.

הרפורמות נגעו גם לכלכלה: ניסו לשלב כלכלה מתוכננת עם אלמנטים של שוק. חלקים במפלגה רצו מהלכים מתונים, ואחרים דרשו צעדים מהירים יותר.

הסרת הצנזורה אפשרה חקירות על העבר, דיון פוליטי חופשי ופרסומים עצמאיים. העיתונים, הרדיו והטלוויזיה פתחו פתח לשיח ציבורי רחב.

ברית המועצות ושותפותיה בברית ורשה (ברית צבאית של מדינות הגוש המזרחי) חששו שהרפורמות של דובצ'ק יחוללו שינוי בגוש. ניסיונות משא ומתן לא עצרו את החשש.

ב-21 באוגוסט 1968 פלשו לצ'כוסלובקיה כוחות מברית המועצות וממדינות נוספות בברית ורשה. הלחימה הצבאית הייתה מוגבלת, אך נכנסו חיילים וטנקים לרחובות. דובצ'ק נעצר ונלקח למוסקבה לדיונים.

הפלישה הובילה להרג של אזרחים ונפגעים רבים. רבים בחרו לעזוב את המדינה, וההגירה הגיעה למאות אלפים.

האוכלוסייה הגיבה בעיקר בהתנגדות בלתי אלימה. היו פעולות הפגנה, הטיות של שלטים והכוונת כוחות פולשים לשגיאות. סטודנט בשם יאן פאלאך ביצע מחאה קשה נגד הדיכוי, וריפוד המחאה הציבורית נמשך חודשים רבים.

בקהילה הבינלאומית היו גינויים ותמיכה בצ'כוסלובקיה. חלק מהמדינות ניסו להעלות את הנושא באו"ם.

לאחר הפלישה החלה תקופת "נורמליזציה", ניסיון להחזיר את המצב הקודם ולהפחית את החירויות. גוסטב הוסק העלה חזרה חלק מהרפורמות ומנע המשך פתיחות. יחד עם זאת, הפדרליזציה נשמרה ונוצרו שתי רפובליקות רשמיות.

דובצ'ק הודח ב-1969 אך נותר דמות פוליטית חשובה. מאוחר יותר, ב-1989, מהפכת הקטיפה (מהפכה לא אלימה) הדיחה את המשטר הקומוניסטי, וביקשה את ההשראה מפעולות ההתנגדות של 1968.

אחרי הפלישה הוחזרה צנזורה חמורה. עיתונים וספרים נסגרו, ותכניות פוליטיות נבלמו מרדיו וטלוויזיה. חוגי האינטלקטואלים נתקלו בדיכוי וגילו שהחופש שהושג קצר מועד.

האביב של פראג השפיע על ספרות, מוזיקה וקולנוע. הוא חזק דמויות כמו ואצלב הוואוול ומילן קונדרה. שירים ומחזות הזכירו את האירועים. המשפט המפורסם של דובצ'ק, "הם יכולים לרמוס את הפרחים, אך הם לא יכולים לעצור את האביב", הפך לסמל להתמדה ולתקווה.

האביב של פראג היה שינוי גדול בצ'כוסלובקיה ב-1968. מנהיג חדש, אלכסנדר דובצ'ק, רצה יותר חופש לאנשים. חופש זה כלל דיבור חופשי ותקשורת פתוחה.

לפני זה היו כללים קשים במדינה. אנשים רצו שינויים כדי לחיות טוב יותר.

דובצ'ק פתח עיתונים ופחות צנזורה. הוא גם דיבר על מדינה מחולקת לשתי חלקים, צ'כי וסלובקי, כדי לתת יותר כוח מקומי.

העיתונים והטלוויזיה התחילו לספר דברים שלא פורסמו קודם. אנשים דיברו על ההיסטוריה והעתיד באופן חופשי.

ב-21 באוגוסט 1968 נכנסו חיילים ממדינות שכנות כדי לעצור את השינויים. רבים פחדו. כמה אנשים נפגעו, ורבים עזבו את המדינה.

הרוב לא לחם. הם בחרו להפגין בדרכים שקטות. סטודנט בשם יאן פאלאך עשה מחאה קשה כדי לקרוא לחופש הדיבור. אנשים זוכרים את האומץ הזה.

לאחר מכן הממשל חזר להדק את הכללים. השינויים של דובצ'ק בוטלו ברובם. רק החלוקה לפדרציות נשארה.

האירועים השפיעו על ספרים ושירים. אמנים ויוצרים הזכירו את התקופה ביצירותיהם. המשפט של דובצ'ק על פרחים והאביב נשאר כתקווה לעתיד.